מסה בנושא גידול ילדות

גיליתי באופן בלתי צפוי שאני כבר 12 שנים וקצת אמא.
התגלית הגיעה אלי במפתיע כאשר מישהי התייחסה אלי כבעלת נסיון ושאלה לעצתי. תמהתי- מה יש לי להציע?
אז גם ביני לביני אני נאלצת להודות שאולי יש משהו בדבריה. וכמו ילדה טובה ואמא המחנכת את בנותיה לחלוק- הנני חולקת משנה פרטית לחלוטין של הורות. טוב, אולי משנה קצת "קבוצתית" הלוא את רוב ימי אני מעבירה בחברת אמהות צעירות...
נתחיל:
א. הכי בעולם רציתי להיות אמא אבל (והנה מיד בהתחלה הודאה באשמה, שלא לומר מסמך אנושי מזעזע...) היו רגעים ששאלתי את עצמי מה היה לי רע קודם.

ב. כולנו אמרנו שאנחנו נגדל את ילדינו אחרת מהורינו (כמובן ה ר ב ה  יותר טוב), אבל:
לכולם - אני מתחייבת - יצא להגיד משפט זהה לזה ששמענו בילדותינו אי אילו פעמים ונשבענו כל עוד רוחינו בנו שלא נאמר לעולם.

ושנית- מי לא מצאה את עצמה שואלת פתאום את אמא/אבא מה הם היו עושים באותו משבר חינוכי/ חום גבוה/ מריבות עם הגננת?

ג. תמיד לסמוך על האינטואיציה שלנו- כל הרופאים/ מאבחנים/ גננות/ מורות/ שכנות/ חברות/ אמהות בגן השעשועים (הקיפי את הנכון או כל התשובות נכונות...) לא מכירים את ילדינו כמונו והוא/היא לא שלהם- הוא/היא שלנו בלבד - לא להתבלבל משפע מידע ודעות. להפעיל את הראש ולסמוך על תחושות הבטן.

ד. אולי קלישאה, ונשמע באופן שונה כל הזמן אבל- לא לשכוח לאהוב בלי גבול, לתמוך ללא סייג ולעודד עד אובדן כוחות - החיים מלאים התמודדויות, לחצים, מלחמות וקשיים- בעיני בית מחויב להיות חוף מבטחים- לא משנה מה.

ה. אולי בהשלמה לסעיף ד'- חוף המבטחים שאנחנו יוצרים חייב להכיל- כמו כל מדינה- גבולות ברורים. גם אני בראשית דרכי ההורית לא הבנתי למה הם חשובים- ה"חוקים" הברורים מניבים ביטחון רב בחיים, לא כל שכן- מעניקים להורה שקט רב, זמן פנוי מידי פעם ושלווה נפשית רבה...

ו. סבא וסבתא הם דמויות מפתח בחיינו, או כל מבוגר אחר נוסף לבחירתינו שחפץ עד מאוד באהבת ילדינו- ולמה?- מגיל אפס כדאי לקרב דמויות נוספות לחיי ילדינו - הם בתחילת הדרך עוד "זוג ידיים" כדי שנשאף אויר, הופכים לבייביסיטר אהוב, ביתם הוא מקום ש"מותר" בו הרבה יותר (אצל סבתא מותר חטיפים, טלויזיה עד מאוחר, מוצץ בעיתות גמילה וכו'...), ובהמשך הדרך זהו מודל של משפחה נוספת, יחסי הורים ילדים ובכלל- משפחה מורחבת- בתנאי שהיא אוהבת- היא דבר מופלא בחיי ילד ואמא..

ז. למצוא זמן לעצמי- אפילו בכח. גם אותי בתחילת ההורות הילדה מילאה מאוד והסבה תעסוקה ואושר רב. עד שיום אחד הרמתי את הראש ותהיתי לאן נעלמתי אני, מה קרה לי ולמה שאני אוהבת?
עצתי- לשמור על משהו קטן תחביבי ומיסב אושר- רק שלי פרטי- חוג, סרט, ריקוד, ספורט, זמן חברות, מלאכת יד אהובה וכו'...

ח.- במידה ויש- לשמור עליה. על הזוגיות. למצוא זמן לשיחת מבוגרים (אפילו עם קפה בכוס קרטון על מכסה מנוע עם ילדות ישנות בספסל אחורי), לגנוב הליכה בים, סרט, מסעדה. לפעמים לזכור שיש לצאת גם לנפוש ביחד, אפילו כשאין הרבה כסף עם אוהל בים- כמו פעם כשהיינו צעירים והורמונליים). וכשהקטנטנים מוחים על הנטישה- לזכור שזה לגיטימי לעשות דברים שהם אוהבים ולאבא ואמא מגיע גם...

ט. לחנך לערכים- להעביר לדור הצעיר בצורה ברורה מה חשוב- תרבות ההבל והקלילות עלולה, בהעדר הכוונה, להתפש כראויה ונכספת- להראות להם אחרת- אפילו אם התחושה היא מלאכותית קצת ולא נעימה -להשתדל.

י.  ולסיום- לזכור לצחוק- יחד איתם, לא לאבד את הכייף בים הרצינות והחינוך. לעשות כייף טהור ביחד ולא לטבוע ביומיום הרוטיני והסוחף.

יא. המלצת הבלוג- לבשל ביחד, איך אומרים בפולניה?! - הדרך ללב עוברת דרך הבטן (ככה השגתי כל בחור שווה שרציתי- אוכל..) והבישול הוא תמיד סוג של יצירה עם תוצאות טעימות במיוחד.
והנה מה שכאן אוהבים להכין ביחד בעיקר בטאבון של אבא, אבל סתם ככה בתנור.

פיצה דושי


לבצק:
קילו קמח
חב' שימרית
כף מלח
900 מ"ל נוזלים (אני מחלקת חצי מים חצי חלב)

לערבל במיקסר ולהוסיף כפית מחוקה סוכר ו-2 כפות שמן זית בזמן העירבול.
לתת לתפוח מכוסה במגבת לפחות עד הכפלת הכמות בגובה.

להכין עיגולים ולרדד עם מערוך לצורת פיצות קטנות

רוטב:
לטגן בצל בינוני
להוסיף 3 שיני שיום קצוצות
לקצוץ 3-4 עגבניות או שימורי עגבניות קצוצות להוסיף למחבת.
רצוי מאוד- עלי בזיליקום ואורגנו טריים קצוצים (חופן), אם אין- תבלין יבש - לפי הטעם.
לתבל בפפריקה מתוקה- לחובבי החריף- פפריקה חריפה.

לבשל היטב על אש נמוכה- לרסק בבלנדר או בבלנדר מוט.

להרכיב פיצות:
בתנור- על נייר אפיה מקומח!
בטבון- להקפיד על קימוח (אחרת נדבק...).
על כל עיגול פיצה- לשים רוטב, לפזר גבינה צהובה מגורדת.

אפשרויות לתוספות: זיתים, פטריות, טונה, תירס (להיט), פלפלים.

את אותו הבצק ניתן לרדד ומרוח שמן זית מעורב בזעתר.