יום שבת, 25 ביוני 2011

נוסעים נוסעות נסענו ניסע



כשהכרתי את האיש שלי לפני אלפיים שנות, כהרגלי קצת חיטטתי (מול עיניו הפקוחות כמובן- אפשר לנוח) בתיבת האוצרות שלו- זו ששומרים בה שטויות, אפילו אילו שלא כ"כ שומרים פתקים וזיכרונות- מנסיוני מחזיקים איזו מגירת סודות זעירה ובה צעטאלע אחד או שניים. (נכון- אני קשישה דוברת יידיש- והמילה הנ"ל היא פתק במובן העיירה הקטנה של העניין).
בקופסא הקטנה היו מכתבים וברכות, לא היו מכתבי אהבה להפתעתי- אולי הוא השמיד אותם טרם הגעתי ואולי עד אלי הוא יצא עם ערימת אנאלפבתיות, או שמא שתי התשובות נכונות?!?
מה שכן היה זה מכתב מהוריו שנשלח לטירונות, הם לא יגיעו לבקר בשבת ביקורים כי אבא לא אוהב לנהוג.
חשבתי שאני מתה.
שום חלקיק ב- DNA לא הבין את מה שהוא קורא.
מה זה לא לבוא לשבת לטירון? את העולם היו חוצים בשבילי ולא מטאפורית.
חונכתי וכך גם אחנך- כמאמר הסופר ריצ'רד באך- אין מקום שהוא רחוק מידי.
מאז כבר הבנתי כמה דברים ושיניתי כמה אקסיומות. ראשית בעצמי עברתי תאונת דרכים בעלומי והפסקתי לנהוג עד למעבר להורות ולפרובינציה ובזכות מדיניות אין הברירה - חזרתי להגה והתאהבתי. אני אוהבת לנהוג.



בשבילי נהגו בלי סוף.
לכל בסיס צבאי, לחכות בפתחן של כל המסיבות בתיכון, בחזרה מנופש בכינרת עשו "סיבוב קטן" לבקעת הירדן כי החבר שלי דאז היה שם באבט"ש.
בטירונות שלי ישבתי בבה"ד 12 וחיכיתי להורים. מהשער החלו להגיע שמועות על משפחה שמגיעה עם כלב האש פאפי וציידנית על סקייטבורד (אבא שלי חושבת עד היום שמגיעים לא תמלוגים על כל ציידנית על גלגלים...) ולי כבר היה ברור על מי מדובר...
כל טיול ברחבי הארץ רבתי (נחזור לטענת הזיקנה- בזמני גם נסעו לסיני והרבה...) כל מרחק היה ישים.
בדרך? - היה רדיו איי אם מצ'וקמק ו... קחו אויר... שירונים. שרנו בדרך- כיאה ליוצאי שושלת של מורות (רק בדור אימותינו -שתיים) שרנו עד צרידות כולל קנונים וקולות.
נסענו עם חברים לטיול. הם נכנסו לאוטו עם דיוידי נייד ואייפוד לילד השני. התהיה היחידה שלי (מי כמוני מנהלת משאים ומתנים מפרכים בין שלוש יריבות כל נסיעה קצרה כארוכה ומעריכה רצון לגזרה שקטה יחסית בספסל אחורי) היתה - מתי רבים?!איך יצא לי אח כל כך עמיד לולא ספג התעללות לייט אחת ליומיים שלושה ברכב?!

אני לא מכריחה אותן לשיר, רק לחלוק ספסל אחורי לא מרווח במיוחד, כי אם נהיה לרגע רציניים. עם מתבגרת אחת, טרום מתבגרת שתיים (וסנדוויצ'ית מקצועית) ונמלה צעירה ואסרטיבית במיוחד (שלא לומר על גבול הרשע) שמנהלות חיים די עצמאיים- נשארה רק הנסיעה ברכב כדי לריב בסגנון סיר לחץ ללא פתחי מילוט.
האבא שלהן מנסה לברר מידי פעם איפה רוכשים את ההפרדה עשוית הפרספקס כמו במוניות בניו יורק. שנוכל לסגור ולא לשמוע עד היעד...

כשעברנו הגלילה היה ברור שנשמור על שני הרכבים (כאן הורה ללא רכב משול לאיש ללא רגליים), רק לא תיארתי לי שכל כך מוקדם אחצה הרים ואגמע גאיות כדי להביא את הילדה מחברה... (25 דק' נסיעה בערב עם כביש ריק...).
וכמו שאמר לי האבא הפרטי שלי- את אל תדאגי לי- אני אשב ואחכה ליד המסיבה. יהיה לך איך לחזור- ואל תדמייני אופציות אחרות.
ודווקא הפעם לא בסגנון :"אני אשב לי לבד בחושך" אלא במובן שאת נכס לאומי שיש לתת לא את תחושת הביטחון המקסימאלית. וכן, ככה גם אני רוצה לגדל ילדים- בשבילכן יקירותי- אין מרחק שהוא גדול מידי.

ולמעדן החביב עלי לאחרונה- אני עושה אותו בסדר- איברהים מסכנין עושה את זה הרבה יותר טוב...



כרובית בטחינה

קילו כרובית טרייה ושלמה
שמן לטיגון
כוס טחינה מוכנה
חצי כוס לימון טרי
1 כפית סומק
חצי כפית מלח
שמיר קצוץ - 2-3 ענפים מתוך צרור.

מפרקים את הכרובית לפרחים ללא גבעולים ארוכים מאדים כמה דק' ומטגנים קלות במחבת משומנת.
מערבבים את שאר החומרים ושופכים בנדיבות
מגישים קר ונהנים מאוד!

יום שלישי, 14 ביוני 2011

גשם בחודש יוני


האמת?
פה ממש הרבה גשם ביוני, מן השתנות של סדרי עולם...
סדרי העולם שלי (ולא, אני לא חושבת שאני מי יודע מה מיוחדת) משתנים גם כן.
(אך, איזו ליריות בשקל תשעים...).
דיברתי עם חברתי הטובה אתמול בערב בדרכה לחתונה בגן אירועים צפוני מצוי ושתינו סיכמנו בכאב שאף חתן וכלה לא דמיינו לעצמם כשקבעו חתונה ביוני בגן אירועים שיצטרכו לדאוג לאוהל ולייבוש בוץ.... חתיכת ייבוש בפני עצמו...
הם לא דמיינו את הגשם,
אני לא דמיינתי שבואכה גיל 40 אצטרך כל חצי שנה להמציא את עצמי מחדש (פירוט במיידי).
ולאחרונה כל מיני אנשים בסביבתי הסמי- קרובה מצאו עצמם בחיים שונים לגמרי:
מי אמר לידיד טוב שעד לפני חצי שנה הכל זרם על מי מנוחות- שהיום הוא כבר יהיה אלמן ותיק?!
מי אמר לחברתי שבהינף רגע של ייאוש היא תתלאמן?,
ומי יכול היה לדמיין של-7 ממכרותי לפחות (וזה בספירה קלילה בלי להתעמק או לפתוח מעגלים רחבים של הכרות) יתגלה סרטן על שלל גווניו וישלח אותן למציאות של כאבי שאול והתמודדויות קשות- ריגשיות וכמובן פיזיות?

אבל לרגע אני יורדת מזוועות ואקסטרים של חיים ומוות.
גם החיים שלי משתנים להם- יחסית למחלות חשוכות מרפא - מאוד בקטנה.



אני נוסעת לבד (ז"א עם חברות חדשות לא עם מעגלי הכרויות קודמים...) למסע אקסטרים בסין, ואני בהחלט שומעת עכשיו כמה אנשים שמכירים אותי שנים צונחים תוך אובדן הכרה לרצפה- כולל זה שלא נסעתי איתו למזרח אחרי הצבא....
אני שכירה מאושרת ולא רק עצמאית חסרת מנוח, ומקום עבודה אהוב שליווה אותי הרבה זמן עומד על כרעי תרנגולת כרגע.
בימים אילו אני מבינה שבעל זה סוג של פינוק ואושר, וכשהוא בחו"ל החיים אינטנסיביים מאוד וסוג של גלמודיים..
אני עוברת מקריאת 10 ספרים מודפסים שמריחים מבית דפוס בשבוע, ל-15 בשבוע לא מודפסים באדיבות חברה אנונימית שהלוגו שלה הוא תפוח עם ביס...
ולראשונה בחיי הגעתי לבית יולדות (ואני עומדת להגיע לשם הרבה בזמן הקרוב- גיסתי וחמשת בני דודינו- כולם כאחד בהריון או ממש ילדו עכשיו...) ולא היה לי שום קצה קצהו של חשק לבוא לשם שוב כיולדת, ולראשונה בחיי (לדיצת ושמחת ליבו של בעלי) לא היו לי שום מיחושים ריגשיים מכיוון הרחם... וזה בעיני השינוי המאסיבי-
ישבנו בתיאטרון- התקשרתי הביתה ובכורתי בישרה לי שהכל בסדר. סגרתי את הטלפון וסיכמתי לעצמי: זהו מותק, חזרו לך החיים. ולא היתה מאושרת ממני...
שוב, במדינה הקטנה והשלוליתית שלנו בשבת בבוקר בקולנוע בנתניה נתקלתי חזיתית באקס הארכי מיתולוגי.
נכון, דפק קצת הלב, אני הסמקתי, הוא גמגם קצת והחוויר לתדהמת בנותיו וגילה בקיאות מרהיבה בחיי לתדהמתי. אבל לראשונה בחיי הבחנתי בשרשרת של שינויים. ראשית - (וסליחה ומחילה אם אתה חלילה וחס חולה) הוא נראה דהוי- לא החתיך ההורס שהיה, ולראשונה אחרי 20 שנה- אני נראיתי הרבה יותר טוב והפעם גם אני אפילו ראיתי את זה.



שנית- המפגש הקצר ניגב את האדים והאבק של ראית העולם שלי לחלוטין - החיים שלי מתאימים לי הכי. ואני מורצה מאוד. ולטובת הכלל- טפו, טפו, טפו.

גשם קייצי מגניב לכולנו.

אמנם באיחור אבל עוגת גבינהמעולה באדיבות חברתי עמליה...


עוגת גבינה פרורים

מצרכים לבצק פריך-                                 הכנת בצק פריך:
200 גרם חמאה                                       לערבב את כל החומרים
2 חלמונים                                              3/4 מהכמות לרדד בתבנית 24-26 עגולה
2 כף סוכר                                              1/4 מהכמות לרדד בתבנית קטנה
2 כוס קמח תופח                                     לאפות בתנור מחומם מראש ל 180 מעלות, 15 דקות.
                                                            עד שמזהיב.     כשמוכן לצנן.
חומרים למלית-                                       הכנת המלית:     
1 שמנת מתוקה                                       להקציף שמנת מתוקה עם 2 סוכר וניל
500 גרם גבינה לבנה                                לקפל גבינה וסוכר.
1/2 כוס סוכר                                         למרוח על התחתית ולפזר מעל פרורים אפויים מהתבנית 
2 שקיות סוכר וניל                                  הקטנה שמפוררים בידיים.