מחזיר אהבות קודמות בארוחת ערב

זו הרשומה שכתובה בראשי כבר הרבה זמן.
בכל פעם היא נמחקת מחדש.
כל מי שמכיר אותי יותר מעשר דקות, עכשיו גם כל מי שקורא את הבלוג, יודע שליבי התרסק. ולא פעם.
כל מי שממש מכיר אותי גם יודע כמה אני רוצה לסיים את ההגדרה הזו שלי, כמה טוב לי, כמה אני אוהבת את המשפחה שלי.
כל מי שממש חבר או חברה (ברמת המתנה ליומולדת....) מביא לי משהו שקשור, איזה ספר על אקס מיתולוגי, או כמו היום- קישור של סרט בערוץ שמונה על אנשים ששבים לאהבותיהם הראשונות אחרי 40 שנה.
הטוקבק (עוד אין לזה מילה בעיברית?) שנגע לליבי הי דווקא (תתפלאי!) זה שדיבר על הנשארים מאחור, וארחיב (מי יעצור אותי?! - הבלוג שלי!...):
הסרט (למי שיתעצל לצפות) מספר על שני זוגות תוצרת חוץ שהופרדו/נפרדו בנערותם ולא הלכו לפסיכולוג טוב. עדיין חיכו לאהבת נעורייהם ואפילו הצליחו לממש את אהבתם בזיקנתם. עשוי מאוד יפה, מדבר הרבה על השפעת ההורים המפרידים והמשפיעים לרעה (ותודה להורי שמעולם לא חשבו לעשות את זה ולא משנה מה חשבו על מסדר ההצלחות שהבאתי הביתה) על הבדלי דת, ומה שקצת כן נגע לי - על תקלות בתקשורת.

הזדמנות שניה לאהבה- הסרט המלא

ועל מה רציתי דווקא להרחיב?- הסרט מעט נושא על נס את איחוד הלבבות, אך לא מתייחס לנשארים מאחור-
כי כאשר אנשים יוצרים משפחות וילדים ואהבות אחרי הפרידות מאהבת החיים- ואז בוחרים לחזור לאהבת הנעורים- בהכרח יש נפגעים לשני הצדדים. בעיני- מה שווה האהבה ה"חוזרת" אם הרגע שמרימים את הראש מחדוות האיחוד ומסתכלים לצדדים- כל מי שהוא בן משפחה: אשה, ילדים- בהכרח "חוטף" ונפגע- שווה?- הו לא.

 

גם אני לא הלכתי לפסיכולוג לטפל בשברונות הלב שלי-מהשני נפרדתי עקב קצר בתקשורת (היום עם הטלפונים הניידים והמיילים זה ממש לא היה קורה- מה שגורם לפעמים לתהיות- ולא רק בתחום הזה...דרך אגב- איך הסתדרנו קודם?!), עם השלישי נשבר ליבי לרסיסים מיקרוסקופיים (או בתרגום חופשי- הוא זרק אותי קיבינימאט אחרי שנתיים מאוד אינטנסיביות וללא כל אזהרה מראש...), והראשון?- היה פזמון חוזר בחיי עד הכרותי עם האיש שלי בעולם הזה (וגם אביהן של בנותי- למי שתהה).
עוד ספר שקיבלתי מחברה יקרה לאחרונה היה עוד אהבה אחת ודי של אורנה לנדאו שהיה כל כך אני שחבל על הזמן במובן החדש של הביטוי.
גם לי הזדמן שלא בשליטתי להיפגש פגישה כמעט הרסנית עם אחד האקסים.
לא להתלהב- לא קרה שום דבר שאפשר לגשת איתו לבית משפט- לא בית משפט אמיתי וגם לא רוחני או מטאפורי, רק שמסתבר שלהפגש עם אקס לא פתור ריגשית זו לא חוויה מומלצת.
כל מי שילדה בקיסרי תסביר בהרחבה שפתיחת צלקת זה אירוע כואב בדיוק כמו החתך הראשוני.
ואם מצרפים למשוואה שהוא נשוי לגברת שמאז בטוחה שאני בעקבותיו- והיא בעקבותי (ולכן בפסקה הראשונה כתוב- תתפלאי- זה מיועד לה- היא בהחלט קוראת כל מה שקשור אלי לנצח נצחים - ודווקא פה בהחלט אני מסוגלת לשים זין מאוד גדול - עיין טורים קודמים...).
האיש המופלא שלי מקבל אותי עם כל החרא מסתבר, והוא גם הראשון שאף פעם, אף פעם לא ויתר עלי ולא משנה מה.
ואם לרגע תהיתי (רק לרגע) איך הכרתי אותו ואיך כל כך מהר התחתנתי איתו- אני היום יודעת שגם בתת מודע כבר קלטתי את זה אז, לפני 15 שנים- שהוא לא יוותר, שהוא רק יגדיל ויצמיח אותי, ויצחק מבדיחותי, ויחשוב שאני יפיפיה עד עצם היום הזה.
דווקא היום היה השיר הזה בגלגל"צ שתמיד עושה לי קצת לבכות,
ודווקא הערב אני אכין את מה שכולם אוהבים פה בבית המבולגן והאהוב שלי, אפילו שזה משמין.
ודווקא אני הולכת לבטל את הפגישות המיותרות שקבעתי למחר כי חבל על הזמן (במובן הישן של הביטוי) ואני ממש מעדיפה עוד ערב בבית עם הגיבורים האמיתיים של חיי.

פנקייקס לארוחת ערב

1 גביע לבן (או יוגורט או שמנת)
1/2 כוס חלב
2 כפות סוכר חום
2 ביצים
שלוק תמצית וניל
כוס קמח רגיל
כפית אבקת אפיה

לערבב טוב (רצוי עם מטרפה- ככה אין גושים) ולטגן במחבת עם מעט מאוד שמן, ולזכור שבדרך כלל הראשון נהרס...

פורים שלי- עם אוזניים או בלי

הטור הזה לא יכיל  מידע רב ומטאפורי על תחפושות ותלבושות בחיי מאז ועד היום.
למרות שכפי שניתן לראות בעין בלתי מזויינת מתחת לשכבת האבק הדקה מאוד - אפשר להבין שיש לי גם כמה רשומות כאילו במחסן הפרטי.
הפעם פורים נטורל- החג עצמו - בלי משלים ומוסרי השכל...
נולדתי כפי הנראה גם להורים חובבי החג כי תחפושותי (תחפושותינו- אני לא בת יחידה...) היו תמיד מושקעות, לא זכור לי שבשלבים מוקדמים כמו גן טרום טרום חובה שאלו את דעתי- למה אני רוצה להתחפש, אולי עד מחסן התחפושות בקיבוץ- דווקא שם הדרור היה רב.
הייתי כיפה אדומה, לא הייתי אף פעם מלכת אסתר, הייתי אחות קופת חולים, גמד, צוענייה, עליסה בארץ הפלאות, ואפילו שקד מרק.
גם כשאף אחת לא התחפשה לכלום והבנים לא הגיעו לבית ספר, עדיין שמתי על עצמי משהו קצת אחר וחגגתי.
לא צריך להוסיף שבדרך כלל בני משפחתי "צדו" תלבושות פורים בארון הבגדים היומיומיים שלי.

אחר כך- בדרך הטבע התחלתי להפיק תחפושות לגיל הרך:
היו "מסורתיות" כמו הליצן בתפירה ביתית שאפילו אנחנו קיבלנו בירושה והיה הכי כייף להלביש לקטנטנות, היו דמויות מערוץ הופ, אחר -כך שמלות הקצפת, בעקבותיהן התחפושות המקוריות (בובה על קפיץ, סוכריה והפעם הילד עם הקוצים מ"ביסלי"...).
והגמדה ביקשה להתחפש לטעם תות של יופלה (נשבעת) ותהיתי בכאב למה התכוונה המשוררת- הנ"ל הניחה יד על כתפי ואמרה:"אמא- את יכולה...".

שנים שלא היו מסיבות פורים ראויות ללכת אליהן ל"גדולים"- הסתפקתי בעדלאידות של הטף,
המסיבות של ההורים רוויות האלכוהול והמוסיקה המחורבנת- לא עשו לי את זה מעולם... עד שנה שעברה.
מסתבר שיש מקומות כמו המקום בו בחרנו לגור שכאן הפורים הוא כמו פעם- כמו בקיבוץ, עם הופעות, ומוזיקה ואפילו אלכוהול שווה.... כמה כייף?! מאוד מאוד... אפילו מתחפשים פה לפי נושאים, ואל תשאלו. יש משלוחי מנות.
אני יודעת שיש אנשים שזה הגהינום בהתגלמותו בשבילם. אני? - מצאתי את המקום שלי...

עד ימי האפיה שלי חשבתי שאוזני המן זה אוכל חג די מעאפן. מה לעשות שהתבססתי על האוזניים של הסופר?
אז הנה המנצחות שלי- וכמה שזה נשמע חולני-
אוזניים מלאות בכל טוב...

אוזני המן

שתיים וחצי כוסות קמח רגיל
חצי כפית אבקת אפיה
200 גרם חמאה (בילדותי זה היה מרגרינה)
חצי כוס סוכר
קורט מלח
שני חלמונים
קליפה מגוררת של תפוז
שתיים-ארבע כפות מיץ תפוזים 

מניחים במעבד מזון קמח, אבקת אפיה, קמח וסוכר, מעבדים מעט, מוסיפים את גרד התפוז (הוא, הוא עושה את ההבדל), ואת החמאה ומעבדים עד שהחמאה נעלמת... מוסיפים את החלמונים ומעבדים עד מצב צבירה פירורי.

מוסיפים כ-2 כפות מיץ תפוזים או קצת יותר עד שהבצק מתאחד, עוטפים בניילון נצמד ונתנים לו לנוח לפחות שעתיים במקרר.
קורצים עיגולים וממלאים במה שאוהבים- 
אצלינו: נוטלה, שוקולד השחר, ממרח תמרים מעורב באגוזי מלך (אנחנו לא אנשים של פרג...)
תהנו!!!

חו"ל - בגניבה....

לפני 6-7 שנים בערך גיליתי שאני אוהבת בעיקר לטייל איתי.
מי שמכיר אותי יודע שאני אישה זקוקת חברה/משפחה/ חברות וחברים, אוהבת מאוד את ההורים והאחים שלי, ומתקיימת על בסיס יומי מקירבה ומגע. (כן, כן, אני מחבקת ומנשקת- גם חברים ומכרים לרגע).
כמה מפתיע היה לגלות שאני בעיקר אוהבת לטייל עם עצמי.
גם בפני עצמי להודות בזה היה הליך לא פשוט. בתור מי שתמיד מחשבנת "מה יגידו" ולא יכולה להרדם אם נדמה לה שמישהו לא אוהבת אותה אהבת נפש- התגלית שהפרטנרית הכי טובה לטיול שלי היא אני היתה מאוד מהממת מבחינתי.
מתי התגלה הנס?
בהתבודדות לייט.

אמא שלי נסעה לחו"ל להעביר השתלמות- ללונדון אם להיות מדויקת- והוזמנתי להצטרף.
רוב היום היא עבדה ואני הונחתי לנפשי...
היקום זימן לי (לא, לא יצאתי מדעתי- רגע סבלנות וגם אתם תבינו שדובר בהתערבות של השגחה עליונה...) יום מטמטם בלב חודש מרץ, יצאתי לבריטיש מיוזיאון בלי אג'נדות רבות לאותו היום. התערוכות שיעממנו קלות - ואז צנחה עלי התובנה- אני לבד! אני יוצאת מהמוזיאון! (כפי שניתן להבין הפעולה הזו לא התרחשה קודם לכן).
אכן יצאתי- והמשכתי ללכת.
במקרה אני מגלה לימיני מיצג סוסים, הלכתי עוד, והנה חילופי משמר בארמון המלוכה, חזרתי כשציפורים מזמרות מעל ראשי (באמא שלי!), ואז לפתע תזמורת המלוכה החלה להתאמן בחצר ליידי.
הלכתי לי יום שלם בתוך מיוזיקל.
וכך גיליתי את נפלאות החו"ל- אם בא לי 5 מוזיאונים ביום. אם מתחשק לי על הספר המדהים שבחיקי- אני "מבזבזת" 4 שעות בישיבה בקפה פסטורלי וקריאה. אם ברצוני לראות את אותה התערוכה או החנות המקסימה 3 פעמים באותו הביקור- כך יהיה! והתענוג העילאי בשתיקה, בחופש אמיתי- אין כמוהו.
תירגלתי שוב את העניין- שוב בבדידות מוגבלת- אצל אח שלי בניו יורק (הוא אפילו קצת נינזף כשלקח יותר מידי חופש לקראת בואי...) אז כבר המסע התארך ל10 ימים. השארתי שתי קטנטנות בבית...
ביום הראשון בכיתי, קניתי את כל בובות הבראץ שידועות לאומה האמריקאית, ומיררתי על מר גורלי- מה חשבתי לעצמי? איזו מן אמא אני? - הנה אני מתקשרת בעצמי למועצה לשלום הילד ומלשינה עלי....
ביום השלישי הגיע הערב על יום מקסים במיוחד וגיליתי שלא רק שלא התמוטטתי מגעגועים, אפילו לא חשבתי עליהם כל היום....
ומה משפחתי- בעלי ובנותי- קיבלו בתמורה?- אמא עם מצברים מלאים, בת זוג מתגעגעת - וארבעה טונות של בראץ. כולל רכבים, סוסים ובגדים (גם הדוד קנה)... הוא (אחי) מצד שני נחשף לכמות אומנות מודרנית שכנראה תספק אותו לכל חייו הבוגרים (או עד הטיול הבא איתי). אני מאידך- הפכתי ספצית ב-NBA - חזרתי לארץ ונמרחתי לילות על המסך לראות מי ניצח את האליפות הארצית...

היום - כשאני רוצה "יום כייף" לכולם ברור- וגם לי, שזה צריך להיות לבד... אפילו בדרום תל אביב או בוקר אחד בכרמיאל (אני ממש זולה לתחזוקה...).
ה-לונדון/פריז הקרוב- הולך להיות אחר מכל דבר אחר שהכרתי- עם אמא ועמר- ביתי המצוותית... חוויות אחרי מרץ.
ועכשיו למתכון ולסיפור הכי "אגדה אורבנית" חולי"ת שאני מכירה,
על העוגיות של נימן מרקוס- ולמי שלא מכיר- תהנו!!! שווה את המאמץ באנגלית...

My daughter and I had just finished a salad at Neiman-Marcus Cafe in Dallas & decided to have a small dessert. Because both of us are such cookie lovers, we decided to try the "Neiman-Marcus Cookie". It was so excellent that I asked if they would give me the recipe and the waitress said with a small frown "I'm afraid not." Well" I said, "would you let me buy the recipe?"

With a cute smile, she said YES". I asked how much and she responded, "Only two fifty, it's a great deal!" I said with approval, "just add it to my tab".. Thirty days later, I received my VISA statement from Neiman-Marcus and it was $285.00. I looked again and remembered I had only spent $9.95 for two salads and about $20.00 for a scarf. As I glanced at the bottom of the statement, it said, "Cookie Recipe - $250.00". That's outrageous!!!

I called Neiman's Accounting Dept. and told them that the waitress said it was "two-fifty," which clearly does not mean "two hundred and fifty dollars" by any POSSIBLE interpretation of the phrase. Neiman-Marcus refused to budge.. They would not refund my money, because according to them, "What the waitress told you is not our problem. You have already seen the recipe - we absolutely will not refund your money at this point." I explained to her the criminal statutes which govern fraud in Texas. I threatened to refer them to the Better Business Bureau and the State's Attorney General for engaging in fraud. I was basically told, "Do what you want, we dont give a damn, and we're not refunding your money." I waited a moment, thinking of how I could get even,or even try to get any of my money back. I just said, "Okay, you folks got my $250.00, and now I'm going to have $250.00 worth of fun."

I told her that I was going to see to it that every cookie lover in the United States with an e-mail account has a $250.00 cookie recipe from Neiman-Marcus... for free..She replied, "I wish you wouldn't do this" I said, "Well you should have thought of that before you ripped me off", and slammed down the phone on her.. So, here it is!!! Please, please, please pass it on to everyone you can possibly think of. I paid $250.00 dollars for this... I don't want Neiman-Marcus to ever get another penny off of this recipe....

(Recipe may be halved): 2 cups butter
4 cups flour
2 tsp. baking soda
2 cups granulated sugar
2 cups brown sugar
5 cups blended oatmeal (measure oatmeal and blend in blender to a fine powder)
24 oz. chocolate chips
1 tsp. salt
1 8 oz. Hershey bar (grated)
4 eggs
2 tsp. baking powder
3 cups chopped nuts (your choice)
2 tsp. vanilla

Cream the butter and both sugars. Add eggs and vanilla; mix together with flour, oatmeal, salt, baking powder, and soda. Add chocolate chips, Hershey bar and nuts. Roll into balls and place two inches apart on a cookie sheet..Bake for 10 minutes at 375 degrees. Makes 112 cookies.. Have Fun!!!

This is not a joke - this is a true story... Ride free citizens!!!! This isn't some stupid chain letter either.. pass it on.. if you don't, you won't die or get dumped.. you'll just do the world an injustice...

Thanx...