הטור הזה לא יכיל מידע רב ומטאפורי על תחפושות ותלבושות בחיי מאז ועד היום.
למרות שכפי שניתן לראות בעין בלתי מזויינת מתחת לשכבת האבק הדקה מאוד - אפשר להבין שיש לי גם כמה רשומות כאילו במחסן הפרטי.
הפעם פורים נטורל- החג עצמו - בלי משלים ומוסרי השכל...
נולדתי כפי הנראה גם להורים חובבי החג כי תחפושותי (תחפושותינו- אני לא בת יחידה...) היו תמיד מושקעות, לא זכור לי שבשלבים מוקדמים כמו גן טרום טרום חובה שאלו את דעתי- למה אני רוצה להתחפש, אולי עד מחסן התחפושות בקיבוץ- דווקא שם הדרור היה רב.
הייתי כיפה אדומה, לא הייתי אף פעם מלכת אסתר, הייתי אחות קופת חולים, גמד, צוענייה, עליסה בארץ הפלאות, ואפילו שקד מרק.
גם כשאף אחת לא התחפשה לכלום והבנים לא הגיעו לבית ספר, עדיין שמתי על עצמי משהו קצת אחר וחגגתי.
לא צריך להוסיף שבדרך כלל בני משפחתי "צדו" תלבושות פורים בארון הבגדים היומיומיים שלי.
אחר כך- בדרך הטבע התחלתי להפיק תחפושות לגיל הרך:
היו "מסורתיות" כמו הליצן בתפירה ביתית שאפילו אנחנו קיבלנו בירושה והיה הכי כייף להלביש לקטנטנות, היו דמויות מערוץ הופ, אחר -כך שמלות הקצפת, בעקבותיהן התחפושות המקוריות (בובה על קפיץ, סוכריה והפעם הילד עם הקוצים מ"ביסלי"...).
והגמדה ביקשה להתחפש לטעם תות של יופלה (נשבעת) ותהיתי בכאב למה התכוונה המשוררת- הנ"ל הניחה יד על כתפי ואמרה:"אמא- את יכולה...".
שנים שלא היו מסיבות פורים ראויות ללכת אליהן ל"גדולים"- הסתפקתי בעדלאידות של הטף,
המסיבות של ההורים רוויות האלכוהול והמוסיקה המחורבנת- לא עשו לי את זה מעולם... עד שנה שעברה.
מסתבר שיש מקומות כמו המקום בו בחרנו לגור שכאן הפורים הוא כמו פעם- כמו בקיבוץ, עם הופעות, ומוזיקה ואפילו אלכוהול שווה.... כמה כייף?! מאוד מאוד... אפילו מתחפשים פה לפי נושאים, ואל תשאלו. יש משלוחי מנות.
אני יודעת שיש אנשים שזה הגהינום בהתגלמותו בשבילם. אני? - מצאתי את המקום שלי...
עד ימי האפיה שלי חשבתי שאוזני המן זה אוכל חג די מעאפן. מה לעשות שהתבססתי על האוזניים של הסופר?
אז הנה המנצחות שלי- וכמה שזה נשמע חולני-
אוזניים מלאות בכל טוב...
אוזני המן
שתיים וחצי כוסות קמח רגיל
חצי כפית אבקת אפיה
200 גרם חמאה (בילדותי זה היה מרגרינה)
חצי כוס סוכר
קורט מלח
שני חלמונים
קליפה מגוררת של תפוז
שתיים-ארבע כפות מיץ תפוזים
מניחים במעבד מזון קמח, אבקת אפיה, קמח וסוכר, מעבדים מעט, מוסיפים את גרד התפוז (הוא, הוא עושה את ההבדל), ואת החמאה ומעבדים עד שהחמאה נעלמת... מוסיפים את החלמונים ומעבדים עד מצב צבירה פירורי.
מוסיפים כ-2 כפות מיץ תפוזים או קצת יותר עד שהבצק מתאחד, עוטפים בניילון נצמד ונתנים לו לנוח לפחות שעתיים במקרר.
קורצים עיגולים וממלאים במה שאוהבים-
אצלינו: נוטלה, שוקולד השחר, ממרח תמרים מעורב באגוזי מלך (אנחנו לא אנשים של פרג...)
תהנו!!!
למרות שכפי שניתן לראות בעין בלתי מזויינת מתחת לשכבת האבק הדקה מאוד - אפשר להבין שיש לי גם כמה רשומות כאילו במחסן הפרטי.
הפעם פורים נטורל- החג עצמו - בלי משלים ומוסרי השכל...
נולדתי כפי הנראה גם להורים חובבי החג כי תחפושותי (תחפושותינו- אני לא בת יחידה...) היו תמיד מושקעות, לא זכור לי שבשלבים מוקדמים כמו גן טרום טרום חובה שאלו את דעתי- למה אני רוצה להתחפש, אולי עד מחסן התחפושות בקיבוץ- דווקא שם הדרור היה רב.
הייתי כיפה אדומה, לא הייתי אף פעם מלכת אסתר, הייתי אחות קופת חולים, גמד, צוענייה, עליסה בארץ הפלאות, ואפילו שקד מרק.
גם כשאף אחת לא התחפשה לכלום והבנים לא הגיעו לבית ספר, עדיין שמתי על עצמי משהו קצת אחר וחגגתי.
לא צריך להוסיף שבדרך כלל בני משפחתי "צדו" תלבושות פורים בארון הבגדים היומיומיים שלי.
אחר כך- בדרך הטבע התחלתי להפיק תחפושות לגיל הרך:
היו "מסורתיות" כמו הליצן בתפירה ביתית שאפילו אנחנו קיבלנו בירושה והיה הכי כייף להלביש לקטנטנות, היו דמויות מערוץ הופ, אחר -כך שמלות הקצפת, בעקבותיהן התחפושות המקוריות (בובה על קפיץ, סוכריה והפעם הילד עם הקוצים מ"ביסלי"...).
והגמדה ביקשה להתחפש לטעם תות של יופלה (נשבעת) ותהיתי בכאב למה התכוונה המשוררת- הנ"ל הניחה יד על כתפי ואמרה:"אמא- את יכולה...".
שנים שלא היו מסיבות פורים ראויות ללכת אליהן ל"גדולים"- הסתפקתי בעדלאידות של הטף,
המסיבות של ההורים רוויות האלכוהול והמוסיקה המחורבנת- לא עשו לי את זה מעולם... עד שנה שעברה.
מסתבר שיש מקומות כמו המקום בו בחרנו לגור שכאן הפורים הוא כמו פעם- כמו בקיבוץ, עם הופעות, ומוזיקה ואפילו אלכוהול שווה.... כמה כייף?! מאוד מאוד... אפילו מתחפשים פה לפי נושאים, ואל תשאלו. יש משלוחי מנות.
אני יודעת שיש אנשים שזה הגהינום בהתגלמותו בשבילם. אני? - מצאתי את המקום שלי...
עד ימי האפיה שלי חשבתי שאוזני המן זה אוכל חג די מעאפן. מה לעשות שהתבססתי על האוזניים של הסופר?
אז הנה המנצחות שלי- וכמה שזה נשמע חולני-
אוזניים מלאות בכל טוב...
אוזני המן
שתיים וחצי כוסות קמח רגיל
חצי כפית אבקת אפיה
200 גרם חמאה (בילדותי זה היה מרגרינה)
חצי כוס סוכר
קורט מלח
שני חלמונים
קליפה מגוררת של תפוז
שתיים-ארבע כפות מיץ תפוזים
מניחים במעבד מזון קמח, אבקת אפיה, קמח וסוכר, מעבדים מעט, מוסיפים את גרד התפוז (הוא, הוא עושה את ההבדל), ואת החמאה ומעבדים עד שהחמאה נעלמת... מוסיפים את החלמונים ומעבדים עד מצב צבירה פירורי.
מוסיפים כ-2 כפות מיץ תפוזים או קצת יותר עד שהבצק מתאחד, עוטפים בניילון נצמד ונתנים לו לנוח לפחות שעתיים במקרר.
קורצים עיגולים וממלאים במה שאוהבים-
אצלינו: נוטלה, שוקולד השחר, ממרח תמרים מעורב באגוזי מלך (אנחנו לא אנשים של פרג...)
תהנו!!!
4 תגובות:
אמאאאאא. אני מתה עלייך.
מממממממממממממותק גם אני עליך...
יש מצב, שבזכות הבלוג שלך, אני אתחיל לאהוב את פורים.. בגילי המתקדם...:)
אגב, מתי יוצא הספר?
בעזרת השם עוד שבועיים- אני אכן מקדמת את פורים משחר היווסדי...
הוסף רשומת תגובה