הילדים של החבר'ה

כשהייתי קטנה, ממש קטנה וגם כשקצת בגרתי הייתי חלק מקבוצת שייכות מאוד הרמטית ומחויבת.
החבורה הזו היתה ועדיין נקודת ההתיחסות שלי לכל מיני מהלכים והישגים בחיי.
מכיוון שעברנו כמשפחה הרבה פעמים דירה- הם הם אלו שליוו ומלווים אותי מיום היוולדי.
הייתי חלק מה"ילדים של החבר'ה".
"החבר'ה" היו קבוצת חברים של ההורים שלי והינם עד עצם היום הזה.
עם רובם ההכרות היא כל כך עמוקה ומקיפה- הרבה יותר ממשפחה בכמה מהמקרים.
בילדותינו בילינו המון ביחד- כמעט כל שישי או שבת- אז היו עושים פיקניקים ומשחקים ביחד במדשאות כאילו או אחרות במרכז. גם כשעקרנו לכיוון עין שמר עדיין המשכנו להיפגש ו"הילדים של החבר'ה" היו באים להישתאות אל מול נפלאות הקיבוץ. אנחנו (בעיקר אני ואחי הגדול) התבשמנו בזכותם מניחוחות עירוניים שונים מאוד משלנו.
היינו נופשים ביחד ונוסעים יחד לסיני ("רגע לפני שיחזירו") ובעיקר נשלחים "לשחק ביחד" כדי שלמבוגרים יהיה זמן לפטפט.
"הילדים של החבר'ה" היו בערך באותם שנתונים - פחות או יותר. כולל האמיצים שעשו ילד זקונים- הקפידו לעשות אותו ביחד.
לאורך השנים והתבגרות הצטלבנו בצמתים שונות (בחיים וגם פיזיים- למשל ברמזור או בתחנה מרכזית עם מדים).
במלחמת המפרץ הבית של הורי שהיה הרחוק ביותר מאיזור א' היה מקלט מדיני לשלוש משפחות כולל הורים מבוגרים וטף- ואז בהחלט נוהלה קומונה מרתקת- האם היתה שאלה אם לארח או לא ואת מי? - ברור, ממש לא, ולנו- הנוער (הייתי כבר די חיילת...) הימים של האירוחים המשותפים היו תמיד חגיגה.

אחד היתרונות הגדולים או יותר נכון היתרון הגדול של מגורים בגליל הוא - שכאשר אנחנו רוצים סופ"ש הפוגה מהילדיות- אנחנו נוסעים לתל אביב. בימים אילו של חיי היא מספיקה לי בדיוק לסופשבוע.
הגענו בתחילת סופשבוע זה למלון בת"א בכיכר דיזינגוף (שני מלונות מקסימים זה לצד זה- סינימה וסנטר - אוכלים יחד ארוחת בוקר  וגרים או בקלונוע "אסתר" הישן או בבית באוהאוס קסום ממש בכיכר -מומלץ בחום רב). התמקמנו ויצאנו החוצה- מסתבר שכבר כל הקולנועים במרכז סגורים ומשתפצים ויש בכיכר שוק אספני עתיקות ואמנות. אני, חובבת זבל של אחרים  שכמותי, מיד התחברתי - והכי שמחתי לפגוש בין הדוכנים אחת מ"הילדים של החבר'ה" שחביבה עלי במיוחד, עם בעלה- שמתפעל שם דוכן איכותי במיוחד לספרי אספנות מקסימים ועם הוריה- איתם עוד יוצא לי להתראות באדיבות הורי. איזה כייף. גם אחרי מליון שנה היה מעניין ואוהב ומפרגן  וכייף של פגישה מחודשת עם אחת מאותה הקבוצה של אלו - שלא משנה מה- אני יודעת שלנצח יהיו במחנה שלי שהאהבה בינינו היא כמו של משפחה מרצון- אם יש דבר כזה- ושל זכרונות נעימים במיוחד שהשכילו הורינו לייצר עבורינו.
אני באופן אישי מהחבורה הזו לקחתי לי צידה לדרך ולכל החיים בדמותה של אחותי המטאפורית, ה"דודה של כבוד" של בנותי - דנה- שפעם היתה שלי עכשיו היא של כל המשפחה שלי (כן,כן -אנחנו מהזן הפולני החולק...).
 
אני מידי פעם מתעדכנת עם אמא שלי מה קורה עם מי, מי התחתן, למי נולד, מי התגרש, מי יצא מהארון... ואני משוכנעת שגם הם אותו הדבר רק שנכון לעכשיו אנחנו כבר כנראה מידי מרוחקים ומנותקים ומלאי חיים וקריירה ומשפחות חדשות משלנו שקשה לכפות על אנשים כמונו מפגשים מלאכותיים כאילו, או שאולי צריך שמישהו ירים את הכפפה? אולי...

אבל תמיד ובכל סיטואציה נעים לפגוש אותם- בטיול ללונדון לפגוש את נועה עם הבנות שלה ששמה של אחת זהה לאחת מבנותי (ללא תיאום!) ובכלל- הרבה שמות שחוזרים יש אצל הדור השלישי- נדב, ניצן, עומר, תמר.
שאותה נכדה לונדונית מייד אימצה את אמא שלי ותוך פחות שלושים שיניות היא כבר היתה "סבתא".
אפילו במחלקה אורטופדית בחדר מלא גברים שריסקו את ידיהם - שכב האיש שלי עם בעלה של "ילדת חבר'ה" אחרת...

תמיד אשווה את עצמי אליהם, אבל לא במובן של תחרות אלא במובן של אחווה, של פירגון- הם לנצח לא ירגישו לי "על חשבוני" ובאמת ובתמים אין לי כל שמחה לאיד כשאני שומעת על כישלונותיהם הקטנים.
כי אני זוכרת אותם קטנים- משפריצים מים בכינרת, או שטים על אבוב, או משחקים רביעיות בחדר, מספרים סודות, מתכתבים - בימים שלמייל היה בול, מחליפים "פרסים" (רק לי בקיבוץ היו מיוחדים כאילו מתל אביב), ישנים אחד אצל השני וחולמים ביחד.
לא יודעת אם לכולם החלומות התגשמו, בשלי- הילדים האלו היו תמיד חלק מהם.

הרשומה הזו מוקדשת לכולכם: דנה, עמית ודרור, איתי, עידית ומיכל, ענת ואסף, אייל ועירית, שרון ועינת, נועה יעל ועידו, וכמובן לאלעד ורביד שלי.
הדמויות הראשיות באלבומי הילדות שלי.
וכשאנחנו היינו עסוקים בלהיות ילדים, בחדרים האחרים דיברו, צחקו, צעקו, רבו, השלימו ו... החליפו מתכונים.
רבים מהמתכונים המשפחתיים הם משותפים מה"חבר'ה".
אחד החביבים עלי מייד רצ"ב.


פשטידת ברוקולי של מלכהל'ה ברום

בסיס:
750 גר' גבינה לבנה 5%
2 ביצים
1/2 כוס קמח תופח
2 כפיות אבקת שום
2 כפיות מרק בצל
2 כפיות מרק פטריות

לערבב ביחד עד אחידות

במקביל לבשל בסיר עם מים מומלחים חב' ברוקולי קפוא (אני מסמפטת את סנפרוסט)
לסנן כשרך ונעים ולקרר.

לשפוך את הבסיס לתבנית מלבנית בינונית משומנת, ולפזר את הברוקולי מעליו.

תערובת 3:
2 ביצים
1/2 כוס חלב
מיכל שמנת חמוצה
כף קמח

לערבב ולצקת על הברוקולי.

לאפות בחום של 180 מעלות עד שמזהיב מלמעלה (אם אופים בפיירקס שקוף- אפשר לראות שאפוי בתחתית...)

אופציה- לפזר כמה דק' לפני הסיום- גבנ"צ...