בעלומי - כשכבר אי אפשר היה להיכנס לחדר שלי. אבא שלי היה עומד מחוצה לו ועל מנת שאתעורר- זורק עלי סנדלים...
ככה היה החדר שלי בגיל ההתבגרות- ישנתי על מזרון זוגי - כי אם הוא היה יחיד לא היה נשאר אפילו פס ברוחב 40 הס"מ עליו ישנתי.
פיתחתי אומנות ייחודית של הרמת הברדק, נקיון החדר, והשבת הברדק על כנו.
כזו אני- בלי לעשות למצב אידאליזציה בלי להקנות לו ערכים רומנטיים של אמן בתהליכי יצירה. היה בלאגן עוד בארונית הקטנה של המצעים בקיבוץ.
זה לחלוטין היה שלי פרטי.
אני בת של אחד האנשים המסודרים שאני מכירה,
אני אחות של נער שגדל בחדר שבו מיטה, שלוחנון, כורסא ומנורת קריאה וזהו (כשאני עזבתי את בית הורי וחדר באותו הגודל בדיוק - היה צורך בטנדר ושני פרייבטים וגם לא לקחתי הכל...), אחי השני אמנם קצת יותר בעל רכוש- אבל תמיד בסך הכל מסודר.
כשהכרתי את האיש שלי בגלגול הזה וביקרנו את הוריו התגלו לי רמות של סדר ונקיון שלא ידועות עד היום לכלל האולוסיה.
אם לנסות לעשות לרגע זום אאוט ולבדוק למה- אני כנראה מגיעה למסקנה שמדובר לא בברדק כי אם באגרנות של ציוד - רצוי, שמיש, מיותר, ולא נחוץ. אני חושבת שרק ב-5 שנים האחרונות למדתי גם קצת לזרוק.
כמו בכל שעור למבוא לפסיכולוגיה ואימון אישי- ברדק חיצוני בהחלט נובע ומשפיע על הפנימי...
אבל- יש דברים שאני משערת שיש לי ושאין לאף אחד אחר: על המכתבים מאז ומעולם שלי ושל המתכתבת שלי מכיתה ב' ועד התיכון - אז הלכתי עם הורי לחתונתה והיא אפילו לא חייכה אלי ולא ראתה שבאמת באתי...
כל מכתב שנכתב לי לקורס בצבא- כולל ציורים של אחי, מכבתי חברותי, וקצת עטיפות של ממתקים שההוא שלח לי בלי להוסיף מילה.
כל מכתב אהבה שנכתב לי אי פעם. סקיצות להזמנות חתונה שמעולם לא התממשה. ההזמנה של זו שכן.
הפתקים שניתלו על עריסותיהן של בנותי בבית היולדות (דושי וקס הדס, בת, יניקה מלאה ללא מוצץ). הצמידים של ידיהן המיקרוסקופיות (דושי וקס הדס, שם האב דורון- אבא שלי...).
תעודת שחרור, תעודת הצטיינות, ספר זכרונות מהקיבוץ, תשובות חיוביות על הריונות, חוזי שכרות וקניה ומכירה של בתים ודירות.
ומלא מלא מלא תמונות - עד השלב הדיגיטלי.
יש לנו כבר הרבה יותר מחמש מאות ספרים (כשעברנו דירה לקומה שלישית בלי מעלית- דוד שלי שסחב ארגזי ספרים התנשם: "זו פעם אחרונה שאני מתחתן עם משפחה אינטיליגנטית"...)
גם לי הבלאגן לפעמים מפריע-
גם אני רוצה שהבית שלי יראה כמו מז'ורנל עיצוב מפונפן,
גם אני רוצה שכשכבר מביאים לי פרחים שהם יראו בתוך הברדק אבל...
כשמגיע רגע האמת- אני מעדיפה לקרוא, או לדבר עם בנותי או לטייל או... כל פעולה בעלת משמעות אחרת רק לא לסדר,
כשהאבא שלה צועק על בת המצווה שהוא יזרוק לה את כל הבגדים שעל הרצפה לפח-
א. זה מצלצל לי מוכר, ב. מה הוא רוצה?! הוא היה צריך לבוא בשנות השמונים ולראות בלאגן איכותי מהו...
אבל יש שיפור- לאבא שלי התפלק לפני כמה שבועות: "אם איך שאת היית בלגאניסטית- הבית שלך מסודר להפליא...."
צודק.
ועכשיו לקינוח בלאגן....
קראמבל תפוחים של חיים כהן!
אופן ההכנה:
הפירורים:
מחממים את התנור לחום בינוני (165 מעלות). שמים בקערה את החמאה, הסוכר, הקמח, השקדים ומעט מלח. מעבדים בקצרה בעזרת האצבעות עד שנוצר בצק. מפוררים את הבצק לתוך תבנית. מכניסים לתנור ואופים במשך כ-20 דקות, עד שהפירורים פריכים וזהובים (מערבבים מדי פעם). מוציאים מהתנור ומצננים.
מגבירים את חום התנור ל–180 מעלות.
התפוחים:
חותכים את התפוחים לקוביות (אין צורך לקלוף). שמים במחבת עם החמאה ומבשלים במשך חמש דקות. מגררים פנימה את קליפת הלימון ומוסיפים את הסוכר. מבשלים במשך כ-20 דקות על להבה נמוכה, עד שהתפוחים רכים ונוצר במחבת קצת סירופ.
שמים את התפוחים בתבנית ומפזרים מעליהם את הפירורים (או מעצבים כמנות אישיות ברינגים). מכניסים לתנור ואופים במשך כ-15 דקות. מחלקים למנות (או משחררים מהרינגים), שמים על כל מנה שמנת או קרם פרש, זורים מעט אבקת סוכר ומגישים חם, פושר, או בטמפרטורת החדר.
ככה היה החדר שלי בגיל ההתבגרות- ישנתי על מזרון זוגי - כי אם הוא היה יחיד לא היה נשאר אפילו פס ברוחב 40 הס"מ עליו ישנתי.
פיתחתי אומנות ייחודית של הרמת הברדק, נקיון החדר, והשבת הברדק על כנו.
כזו אני- בלי לעשות למצב אידאליזציה בלי להקנות לו ערכים רומנטיים של אמן בתהליכי יצירה. היה בלאגן עוד בארונית הקטנה של המצעים בקיבוץ.
זה לחלוטין היה שלי פרטי.
אני בת של אחד האנשים המסודרים שאני מכירה,
אני אחות של נער שגדל בחדר שבו מיטה, שלוחנון, כורסא ומנורת קריאה וזהו (כשאני עזבתי את בית הורי וחדר באותו הגודל בדיוק - היה צורך בטנדר ושני פרייבטים וגם לא לקחתי הכל...), אחי השני אמנם קצת יותר בעל רכוש- אבל תמיד בסך הכל מסודר.
כשהכרתי את האיש שלי בגלגול הזה וביקרנו את הוריו התגלו לי רמות של סדר ונקיון שלא ידועות עד היום לכלל האולוסיה.
אם לנסות לעשות לרגע זום אאוט ולבדוק למה- אני כנראה מגיעה למסקנה שמדובר לא בברדק כי אם באגרנות של ציוד - רצוי, שמיש, מיותר, ולא נחוץ. אני חושבת שרק ב-5 שנים האחרונות למדתי גם קצת לזרוק.
כמו בכל שעור למבוא לפסיכולוגיה ואימון אישי- ברדק חיצוני בהחלט נובע ומשפיע על הפנימי...
אבל- יש דברים שאני משערת שיש לי ושאין לאף אחד אחר: על המכתבים מאז ומעולם שלי ושל המתכתבת שלי מכיתה ב' ועד התיכון - אז הלכתי עם הורי לחתונתה והיא אפילו לא חייכה אלי ולא ראתה שבאמת באתי...
כל מכתב שנכתב לי לקורס בצבא- כולל ציורים של אחי, מכבתי חברותי, וקצת עטיפות של ממתקים שההוא שלח לי בלי להוסיף מילה.
כל מכתב אהבה שנכתב לי אי פעם. סקיצות להזמנות חתונה שמעולם לא התממשה. ההזמנה של זו שכן.
הפתקים שניתלו על עריסותיהן של בנותי בבית היולדות (דושי וקס הדס, בת, יניקה מלאה ללא מוצץ). הצמידים של ידיהן המיקרוסקופיות (דושי וקס הדס, שם האב דורון- אבא שלי...).
תעודת שחרור, תעודת הצטיינות, ספר זכרונות מהקיבוץ, תשובות חיוביות על הריונות, חוזי שכרות וקניה ומכירה של בתים ודירות.
ומלא מלא מלא תמונות - עד השלב הדיגיטלי.
יש לנו כבר הרבה יותר מחמש מאות ספרים (כשעברנו דירה לקומה שלישית בלי מעלית- דוד שלי שסחב ארגזי ספרים התנשם: "זו פעם אחרונה שאני מתחתן עם משפחה אינטיליגנטית"...)
גם לי הבלאגן לפעמים מפריע-
גם אני רוצה שהבית שלי יראה כמו מז'ורנל עיצוב מפונפן,
גם אני רוצה שכשכבר מביאים לי פרחים שהם יראו בתוך הברדק אבל...
כשמגיע רגע האמת- אני מעדיפה לקרוא, או לדבר עם בנותי או לטייל או... כל פעולה בעלת משמעות אחרת רק לא לסדר,
כשהאבא שלה צועק על בת המצווה שהוא יזרוק לה את כל הבגדים שעל הרצפה לפח-
א. זה מצלצל לי מוכר, ב. מה הוא רוצה?! הוא היה צריך לבוא בשנות השמונים ולראות בלאגן איכותי מהו...
אבל יש שיפור- לאבא שלי התפלק לפני כמה שבועות: "אם איך שאת היית בלגאניסטית- הבית שלך מסודר להפליא...."
צודק.
ועכשיו לקינוח בלאגן....
קראמבל תפוחים של חיים כהן!
| מרכיבים: | |||
| 130 גרם | חמאה - לפירורים - 100 גרם; לתפוחים - 30 גרם | ||
| סוכר - לפירורים - 100 גרם; לתפוחים - שתי כפות | |||
| 100 גרם | קמח | ||
| 75 גרם | שקד - טחון | ||
| מלח - מעט | |||
| 1.5 קילו | תפוח עץ - ירוק | ||
| קליפת לימון - מגוררת מלימון אחד | |||
| 1 כף/ות | ברנדי - תפוחים (קלבדוס) אפשר גם בלי.... | ||
| שמנת חמוצה - או קרם פרש | |||
| אבקת סוכר | |||
הפירורים:
מחממים את התנור לחום בינוני (165 מעלות). שמים בקערה את החמאה, הסוכר, הקמח, השקדים ומעט מלח. מעבדים בקצרה בעזרת האצבעות עד שנוצר בצק. מפוררים את הבצק לתוך תבנית. מכניסים לתנור ואופים במשך כ-20 דקות, עד שהפירורים פריכים וזהובים (מערבבים מדי פעם). מוציאים מהתנור ומצננים.
מגבירים את חום התנור ל–180 מעלות.
התפוחים:
חותכים את התפוחים לקוביות (אין צורך לקלוף). שמים במחבת עם החמאה ומבשלים במשך חמש דקות. מגררים פנימה את קליפת הלימון ומוסיפים את הסוכר. מבשלים במשך כ-20 דקות על להבה נמוכה, עד שהתפוחים רכים ונוצר במחבת קצת סירופ.
שמים את התפוחים בתבנית ומפזרים מעליהם את הפירורים (או מעצבים כמנות אישיות ברינגים). מכניסים לתנור ואופים במשך כ-15 דקות. מחלקים למנות (או משחררים מהרינגים), שמים על כל מנה שמנת או קרם פרש, זורים מעט אבקת סוכר ומגישים חם, פושר, או בטמפרטורת החדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה