ילד רביעי מקורמל בחמאה

להלן מסמך אנושי מזעזע:
אני ממש עוד קצת בת 38.
כשההורים שלי היו בני 38 אני כבר הבנתי דבר או שניים מהחיים שלי והם נראו לי ממש מבוגרים. בוא נגיד את זה ברור- מבוגרים כמו שהם היום (כבר חצי בפנסיה...).
זהו? אני כבר לא צעירה יותר? מה יהיה? - אני אפילו עוד לא יודעת מה אני אעשה כשאני אהיה גדולה...
אני עוד צריכה לנסות המון דברים שחשבתי שאני אעשה פעם כשאתבגר.
עוד לפני חודש קניתי סווטשר עם ציור של מיקי מאוס ולא הרגשתי פאטטית בכלל,
אני עוד כל כך שופעת רעיונות שצריכים להגיע למימוש
ו... קיבינימט - אני עוד כל כך פוריה! (מה שבהחלט מדרדר אותי פעם בחודש למחוזות של החלטות ביזאריות ושני טון פחמימות).
השבוע בטורה האלוהי קומיקסה (ציירה קומיקס), דניאלה לונדון דקל- האלטר אגו שלי מבלי שתדע- טור מדויק על סוגית הפריון בתחום הילד הרביעי - היא כבר מצאה שאובדן המחזור כפי הנראה מסמל את ראשית הבלות (ככה שנוח לי לחשוב שהיא "מובילה" עלי ביום יומיים מבחינת הגיל...)
ולמי שלא ראה/קרא- וחבל- אצטט ציור אחד בפינה העליונה בו רואים רחם/שחלות/חצוצרות - עם ביצית אחרונה שאומרת:"האחרונה מכבה את האור?").
ובין לבין היא מעלה את סוגית ילד רביעי כדרכה-לפנים.
ילד רביעי כבר אוהבים כאחד חלקי ארבע, ואם כל ילדי נולדו בסדר - איזה מוטציה עלולה לצאת עכשיו?
ברשימה סדורה:  כל המחשבות שאני משכנעת את עצמי שהן סיבות סופר הגיוניות למה לא.
האמוק הכל כך מוכר של רכישת בדיקת הריון וההקלה /הצביטה בבטן- שאני לא בהריון. איזו הקלה/כמה חבל.

ברור למה לא והרשימה שאני עורכת ביני לביני (ולעיתים גם לבינו):
א. 3 ילדות בריאות
ב. אמא פחות בריאה
ג. ילד זה עוד המון המון כסף שיבוא על חשבון אחיותיו הגדולות (ומצחיק שאני כותבת בזכר... אצלי יש רק בנות...)
ד. התחלנו מוקדם- הבה נהנה מלסיים מוקדם
ה. (מתקשר לד') אני ורצה את החיים שלי בחזרה!!! ( קצת... אם אפשר... אני מודעת שיום אחד בנותי יקראו את הבלוג הזה ויהיה להן מה להגיד....)
ו. להזכיר לעצמי את כל:
הלילות הארוכים
המחלות
ההקאות
כאבי הלב
הגמילות
הפליטות
הכביסות (סורי- לא נקודה - זה רק הולך וגדל עם השנים)
האישפוזים
הדאגות שנוגעות במח העצם מרוב כאב
מסיבות בגן
4 קילו עבודות יצירה בשבוע לאחסון
לספר את "דורה הולכת לבית הספר" 5 פעמים בשעה
הצגות של משה דץ
כתמים של גואש
"אמא אני שונאת אותה למה אני לא בת יחידה"
הלילות הלבנים
הלילות המשותפים (ככה שפעמיים בחיי אני יכולה להגדיר בדרכים שונות מה זו לינה משותפת...)
ו...

מנגד: האם לא אלד שוב? לא אניק? לא אשא את ביתי במנשא? לא אצטט במחברת חוכמות והברקות חד פעמיות ושלנו לחלוטין?
לא אתאהב שוב? לתמיד?....

כמו שניתן להבין אני ב"ימים האלו" שמעלים בי מחשבות קיומיות, גורמים לי לאורך השנים להחליף קריירה, לריב עם כל העולם, ולבעלי- לרדת למחתרת/ לקבור את עצמו בעבודה/ליסוע לגלוש/לצאת לרכב על אופניים (הקיפי בעיגול את התשובה הנכונה).
ובימים האלו ובזמן הזה- רק פחמימות ורצוי עם תפוחים.

עוגת תפוחים ופירורים

החומרים:
לבצק ולפירורים:
300 גרם (2 כוסות +2 כפות) קמח רגיל
100 גרם (1/2 כוס) סוכר
200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1 ביצה טרופה
קורט מלח
למלית:
4-5 תפוחים, אפשר קצת רכים
3 כפות סוכר
25 גרם חמאה
חצי כפית עד כפית קינמון (לפי הטעם) – לא חובה
כחצי כוס אגוזי פקאן או מלך- לא חובה אבל משדרג

* תבנית מרובעת 25X25, או עגולה בקוטר 26

הכנה:
1. קולפים ומגלענים את התפוחים ופורסים לחצאי פרוסות או לקוביות בינוניות. שמים במחבת עם הסוכר והחמאה ומבשלים כ-10 דקות, על אש קטנה, תוך ערבוב עדין מדי פעם, עד שהתפוחים מתרככים. מורידים מהאש, מוסיפים אגוזים וקינמון, מערבבים ומצננים לחלוטין.

2. מחממים תנור ל-175 מעלות ומרפדים את התבנית בנייר אפייה. מומלץ להרטיב קצת את התבנית כדי שהנייר יידבק.

3. מכינים את הבצק והפירורים: שמים במעבד מזון קמח, מלח, סוכר וחמאה ומעבדים קצרות, רק עד לקבלת פירורים. מוסיפים ביצה ומעבדים רק עד שנוצר כדור בצק. אם הבצק יבש ולא מתחבר, מוסיפים כף (או יותר, לפי הצורך) מים קרים ומעבדים קצרות. אם הבצק דביק מאוד, מוסיפים כף (או יותר, לפי הצורך) קמח.

4. מחלקים את הבצק ל-2/3 ו-1/3. את ה-2/3 מהדקים בידיים לתחתית התבנית. מחוררים את הבצק במזלג. מפזרים מעל את התפוחים (עם נוזלי הבישול, אם יש). מפוררים מעל את שאר הבצק.

5. מכניסים לתנור ואופים כ-30 דקות, או עד שהעוגה יציבה ומעט זהובה. מוציאים, מצננים וחותכים למשולשים או ריבועים. מגישים חם או קר.