על צירופי מקרים ותפוחי אדמה.

פעם חשבתי שאני ברת מזל בצורה יוצאת דופן וקורים לי דברים שממש לא קורים לאחרים.
אני מאלו שפוגשים כמעט בכל סיטואציה מישהו שהם מכירים. אבל אז הבנתי שאני פשוט ישראלית. אנחנו חיים - פיזית בשלולית קטנטנה ומיובשת- ואני מוכנה לממן את המחקר -שלחלוטין ברורות לי תוצאותיו. המחקר הנ"ל יטען שאכן כולם היו עם כולם בצבא/תיכון/שכונה/מילואים (הקף את בחירתך או כל התשובות נכונות).
התמונה מאתר מגניב ביותר- miliion faces

ובכל זאת.
כשאהובי הנוכחי והלתמיד, ואני התחלנו לצאת וסיפרתי לאמא שלי מה שם משפחתו- היא מייד ביקשה שאברר אם למשפחה שלו הייתה מכולת ברמת גן ליד הבית שלה.נזעקתי "לא כולם מרמת גן"- הטפתי במרץ.... כמובן שכולם מרמת גן. מרמת יצחק ברמת גן - אם להיות ספציפים. בטח שהמכולת היתה של סבא שלו.

לפני 11 שנים בערך הייתי הבעלים הגאה (כמה שנים טובות) של מכונית חיפושית אהובה ומופלאה (שאני עדיין מקווה שהיא פוקדת איפושהו את כבישי ישראל ולא נפחה סופית את נשמתה...) ונסעתי איתה פעמיים בשבוע למשמרות ערב בת"א - מאיזור עמק חפר רבתי.
האוטו היה באמת תותחי - וכל ערב גם הסעתי את כל חברי לעבודה לביתיהם- כי נתקע להם האוטו ורק הטנק שלי תפקד תחת כל מזג אויר...
לילה אחד נורת השמן נדלקה ועצרתי למלא שמן בתחנת הדלק בגלילות (אחרי כמה שנים קם שם הסינמה סיטי ובכלל כל איזור התעשיה בהרצליה הרביץ התפתחות- אז היה שם די בודד ב-12 בלילה...).
בעודי ממלא שמנים ודלקים ומקלפת מדבקות של המפלגה "עלה ירוק" מהרכב (משום מה מישהו הניח שאם יש לי חיפושית אני גם מנפסת להנאתי... אני ממש לא עישנתי אפילו סיגריה...) ראיתי שהמתדלקים מזיזים מכונית והנהגת עומדת עם מכשיר סלולרי ובוכה- הלך האוטו.
כיאה לחינוך הסוציאליסטי/ צבאי שלי- שלא מפקירים חברה בשטח. ניגשתי ושאלתי אם אוכל לעזור.
אקצר את המו"מ הקצר והמנומס שלי עם הגברת (בת גילי בערך), ואספר שלקחתי אותה טרמפ לתחנת האוטובוס בכפר שמריהו. בעודינו עומדות ברמזור (היא מודה לי מעמקי נשמתה ואני ב"זה שום דבר" הפולני המתבקש) היא מצביעה על התחנה ואומרת- הנה בעלי.
אני רואה את מי שהיה חבר שלי 3 שנים, שלא לומר כמעט בעלי שלי בעצמי.
אינסטנקטיבית אמרתי "זה....." כנראה שכל כך החוורתי שהיא שאלה אם הוא עשה לי משהו...
לדיצת ליבי- הרמזור התחלף, הגברת ירדה מהרכב, הנ"ל התכופף לומר תודה וכמעט מת, ואני נהגתי לביתי תוך מלמול עקשני-
יו איזה קטע, אף אחד לא יאמין לי....

לפני שנתיים ומשהו הגענו לגליל ומיד התחלתי לעבוד בניהול צעדה. התבקשתי בוקר אחד לעשות טלפון לגברת שפעם עזרה בה.
התקשרתי וענה לי קול מוכר שדיווח שמי שאני מחפשת- כבר לא גרה כאן יותר.
ניסיתי טלפון נוסף, והגעתי לאותו בחור מוכר.
לא רק לי הוא היה מוכר - גם הוא זיהה. כמה קל, מסתבר, לזהות את אהובתך מהתיכון?! עברו רק עשרים שנים קצרות...
וככה זה ממשיך- אני עושה הפנינג לתינוקות- ניגש אחד האבות לספר לי שהייתי משקי"ת ת"ש שלו בצבא,
אני מתחילה מקום עבודה חדש- ויושבת ליידי בת דודה שניה. בעלי מתחיל מקום עבודה חדש והוא במשרד עם אח של הבת דודה מהמשפט הקודם...

ובכלל - לא פעם אני חושבת על ישהו יותר משניה וחצי - והוא נגלה מול עיני.

כזו אני וכאילו הם חיי.
עכשיו אני חושבת על גשם- נכון הוא יבוא?

מאפה תפודים משמין של שרי לוי
כף חמאה
4-5 תפו"א לבישול בתנור (לבנבנים יותר) קלופים ופרוסים דק.
1 גבינת סקי 9% (לא במבצעים- הגודל הרגיל...),
מיכל שמנת מתוקה
4 כפות גבנ"צ מגורדת
1 ביצה טרופה
כף חרדל
מלח
פלפל
פרמזן מגורדת

משמנים תבנית 26 בחמאה ומכסים בתפודים הפרוסים (למי שיש מעבד מזון- לפרוסות הכי דקות)
מערבבים בקערה את שאר המרכיבים והתבלינים- לא את הפרמזן,
ושופכים על התפודים-שיתכסו יפה.
אופים כ- 40 דק' בחום בינוני גבוהה (180-200), ובדקה, שתיים האחרונות מוסיפים את הפרמזן לקישוט.