הדסי הפרועה

לא הצליח לי.

כשדמיינתי את בנותי בעיני רוחי (או בהביטי בהן בעודן מוצצות בקבוק או שד) ראיתי אותן אוחזות בעיקר ספר בידן וקוראות.

לא הצליח לי.

הן לא אני, מפתיע?! תודה לאל לא.

בילדותי ה"קוראת" בקיבוץ-הספרים הקסימו ומילאו את עולמי.
הייתי בכל צהריים נכנסת דרך בית הילדים שלנו לספריה ובכל יום לוקחת ספר חדש.
עד שפשוט בערך בתחילת כיתה ו' סיימתי את הספריה של חברת הילדים והורשתי - תוך פיקוח קפדני - להשאיל בספרית המבוגרים.

אז גם התגלה שאולי הכל נבע מהעובדה השולית שפשוט לא ראיתי טוב. 

נו, לכי תדעי שכל תסביכי המתמטיקה שלך נובעים מזה שפשוט לא העתקת נכון מהלוח?! עוד שלולית חלב מלוחה מדמעות מיותרות...

פיתחתי טכניקה שעד היום קשה לי להסביר. ספר ארוך (לדוגמא "אשה בורחת מבשורה של דוד גרוסמן") נגמר תוך 4 שעות קריאה. המשעממים- 7 שעות ברוטו.

ספרים קצרים- 2 באחה"צ.

לא פלא שיש דמויות שאני מחשיבה כחברות אישיות לחלוטין, אחת שלא זכתה להרבה כבוד ומקומות מכבדים בפנטיאונים של תמר גל מדפי תמר או אן שירלי, היא לילי הפרועה של רבקה קרן.

היא ילדת פנימיה שהעזה את כל מה שאני לא יכולתי לחשוב שמותר, היא אמרה, היא חגגה, היא היתה מנומסת, היה לה אח גדול ושווה (ולי היו קטנים ומעצבנים), היא היתה דקה (ואני בהחלט הייתי עבה) ורק דבר אחד היה משותף לנו- להלן תמונתה:

זולת העניין הפעוט הזה היא היתה פיסגת שאיפותיי.

אחריה באה אנטיגונה.
לעומת לילי היא כבר היתה קצת פחות מנומסת. כבר כתבתי עליה. האימאים אמא של כל הבנות ששמות זין גדול על כל מה שנחשב בסביבה ולא חשוב להן כהוא זה.

היו עוד מלא, גיבור "אני אתגבר" של דבורה עומר, וזוהרה של שמוליק, ובת מונטסומה, ואפילו אן שירלי הג'ינג'ית, וקוזט ופנטין מעלובי החיים ו... אני כבר זקנה, לא זוכרת יותר.

אחר כך הגיעה סילביה פלאט ואיין ראנד ואפילו טלילה כ"ץ של עירית לינור, וכל הבנות של ג'יין אוסטין שאני מכירה אישית אחת אחת והן היו חברותי הטובות הרבה הרבה זמן, ושילה לוין מניו יורק.

אפשר להבין שיש לי המון חברות, הן לא יכולות לעזור לי בעיתות משבר, הן לא נושקות על לחיי בפגישותינו המחודשות - אבל אני בטוחה שהן אוהבות אותי כמו שאני אוהבת אותן.
לכן חשבתי שאולי כדאי שגם לנשים הקטנות בביתי יהיו גם חברות כאילו. אולי... יום אחד נחלוק גם חברות- כבר ציינתי שאני אופטימית?!?

ואם ברשומה תרבותית עסקינן- השבוע קראתי שוב את ויסלבה שימבורסקה - משוררת- שמה שאנחנו חולקות זה את המוצא...

בשירה "קורות חיים ישנן 4 שורות שממצות יפה את קורות חיי. חומת על כל שביב אות ופסיק בהתרגשות רבה:

"

תמצות העובדות ובחירתן הכרחיים

המרת נופים בכתובות

וזיכרונות רופפים בתאריכים מקובעים.

מכל האהבות לרשום את הנישואין בלבד,

ומהילדים רק את אלה שנולדו."

פה, דרך אגב, קר מאוד בערב והשמועה אומרת שכבר חורף....

מרק עדשים
ראשית- הסוד- סלרי...
 
עכשיו נתחיל:


משרים עדשים חומות ופושטיות לחלוטין במיים רותחים עד 3 ס"מ בערך מעל גובהן עם כפית סודה לשתיה, כמה? משהו כמו 300 גר' אפשר יותר אם יש סיר יותר גדול.
העדשים תופחות פלאים- אפשר להוסיף מיים רותחים להשריה. 
אחרי 3-4 שעות או לילה, מסננים ורחציפ את העדשים ומניחים לרגע במסננת.
בנתיים:
קוצצים בצל בינוני ומטגנים  במעט שמן עד שהוא הופך שקוף,
קוצצים 3-4 ענפי סלרי לטבעות קטנות ומטגנים ביחד עם הבצל.
מוסיפים את העדשים ומטגנים מעט.
מוסיפים מיים רותחים שעוברים ב-6-7 ס"מ את העדשים.
מטבלים בקצת אבקת מרק עוף למי שחייב, 
במלח ופלפל לפי הטעם. 
במשפחת דושי- מוסיפים כף גדושה פפריקה מתוקה.