עבר מחוק ומאפה לאורחים

כתבתי ומחקתי שלוש פעמים רשומה אופטימית וקופצנית על צירופי מקרים, נשמור אותה ברשותכם לימים הבלתי מיושמים האלו- שאולי ירד בהם גשם, שבהם נזדקק לאופטימיות ושמחה.
בנתיים לזיכרו של החורף הישראלי אני חזרתי לסרוג ואני נהנית מכל רגע, אולי כי זו היתה אחת הפסגות שהייתי צריכה לכבוש.
בעלומי - כל מלאכת כפיים הייתה לי קלה ומוצלחת- במקביל ניסיתי כאימהות אימהותי לסרוג- וייצרתי כמו אבות אבותי- מדפים.
הפעם יוצא צעיף אחלה, רך ונעים.
ועכשיו סיפור ובסופו שיר מלא לבקשתכם וכרגיל מתכון נחמה חורפי.
הסיפור הוא על מישהי שלמדתי מאוד לאהוב בשנים האחרונות, ושאני מקווה שלא תהרוג אותי שאני כותבת- כי פתאום באיזה ציווי פנימי- אני חושבת שיש סיפורים שצריכים להיכתב- למה? כי היא לא לבד- כי (והפעם במובן הטוב של הביטוי) יש אלף כמוה, בכל עיר, בכל מדינה ובכל מקום בעולם.
היא כבר רחוקה ממני מאוד, ומאוד קרובה (סליחה על הביטוי הסתום) ויש לי רשות מלאה ממנה לכתוב.
בסיפור הוא בעצם על נימוס פולני טוב, על מה נכון ולא נכון ועל מה הלב משלם.
לפני מליון שנה בערך בשנות השמונים של המאה שעברה היה לה חבר, היתה לה אהבה ענקית, ויום אחד היא הרגישה מאוד מבולבלת, זו היתה אהבה בוגרת ראשונה והיא- כנערה חשבה קצת שעוד מוקדם לה מידי, ובכלל התקופה ההיא היתה מאוד מבולבלת לה. היא ביקשה ממנו זמן לחשוב לבד- לחפש צלילות וזמן בדיקות עם עצמה.
בשלב הזה- זה לא נשמע על פניו חטא שיש לו בקצה תשלום ריגשי כואב.
או הו...
משרשרת הוליוודית של טעויות - זה היה הסוף.
ואם נעבור מהוליווד לטלנובלות מהזן הפחות מוצלח הסתבר שהבלבול נבע מהעובדה הפשוטה שהיא היתה בהריון, ולא, לא נולד מזה ילד- ההריון הסתיים מהר מאוד וכואב מאוד (טלנובלה מהזן הירוד אבל לא משאול תחתיות הז'אנר) ובאמצעי התקשרות של המאה הקודמת- היא לא הצליחה לספר לו.
דבילי?- ביותר, לא נתפס?- עוד יותר.
קרה לכל אחת מאיתנו- כולל אותי?- בצורה זו או אחרת- בהחלט.
אבל-
כמו הרבה שכמותה- היא לא הייתה מהבוכות על חלב שגלש - ועדיין עודנה גברת עם גזע חזק ומוצק.
היא כיום אמא מאושרת, אשה אהובה ואוהבת במערכת זוגית שעומדת בטלטלות, שמחות, מצוקות ומבחנים.
אבל מידי פעם- או בתאריכים מסוימים, או סתם משיר ברדיו היא עוד פעם שם, למרות שבתאוריה השער נסגר וננעל וזרקו את המפתח.

למה אני מספרת את זה- כמו כל דבר לאחרונה- כי אני יודעת שיום אחד בנותי האהובות יקראו את הדברים האלו,
וכן יש לי לקח להן ולכל מי שיכול להיתרם מהסיפור הקטן הזה.
א. תקשיבו ללב מחד- ותעשו זום אאוט למצבים מאידך- תקחו עשרה צעדים אחורה והחוצה ותבחנו את מצבכן- טוב לכן? תלחמו, לא מושלם לכן? הלב לא מלא באהבה?- עימדו על זכותכן לחשוב.
ב. כפי שנסחה בכורתי הפעוטה בשברון ליבה הראשון אחרי לילה אחד קשה- ואני מצטטת "מי שלא רוצה אותי- גם אני לא רוצה אותו" ובניגוד לאמא שלה וחברותיה- דפדפה הלאה...
פעם קראנו ביחד מאמר מטופש- והיא שאלה אותי את השאלה הבנאלית מהמאמר- מה תכונה מושכת בעיניך אצל גבר- ועניתי לה- שהתכונה החשובה לי בעיקר אצל כל גבר שהיה עד היום- שקודם כל הוא ירצה אותי, בעיני זה מאוד מושך...
ג. תשתדלו לסגור פרקים ולהמשיך מחוזקות הלאה, אבל אם הם מידי פעם צפים - חייכו אליהם בסלחנות וחיבה ותמשיכו משם גדולות ומקסימות, שזה רק יבנה אתכן ולא לתת מקום להרוס.
תודה לח' על הרשות לכתוב את סיפורה, ותודה לויסלבה שימבוסקה שרבים ביקשו את שירה המלאה- כתיבת קורות חיים בתרגומו של רפי וייכרט:

מה נחוץ?

נחוץ לכתוב בקשה

ולצרף לה קורות חיים.

 

ללא קשר לאורך החיים

על הקורות להיות קצרות.

 

תמצות העובדות ובחירתן הכרחיים

המרת נופים בכתובות

וזיכרונות רופפים בתאריכים מקובעים.

מכל האהבות לרשום את הנישואין בלבד,

ומהילדים רק את אלה שנולדו.

 

זה שמכיר אותך חשוב יותר מזה שאתה מכיר.

טיולים רק במידה ולחוץ-לארץ.

השתייכות למה, אך בלא הלמה.

ציונים לשבח בלא הנימוקים.

 

כתוב כאילו מעולם לא דיברת עם עצמך

וכאילו עקפת עצמך מרחוק.

 

התעלם מכלבים, חתולים וציפורים,

מזכרות נושנות, חברים וחלומות.

 

מחיר ולא ערך

כותרת ולא תוכן.

מספר הנעליים ולא היעד שאליו הולך

זה שאמור להיות אתה.

 לכך יש לצרף תצלום באוזן גלויה.

רק צורתה נלקחת בחשבון, לא מה שנשמע.

מה נשמע?

נהמת מכונות הגורסות את הנייר

והמאפה החורפי לאורחים:

התמונה מתוך בלוג אמריקאי מגניב.
טארט בצל סגול וגבינת עיזים של איילת הירשמן - מתוך לאישה (בליב איט או נוט....)

המרכיבים 

כ-250 גרם בצק עלים מופשר (אבל עדיין קר), מרודד מראש 6 בצלים סגולים קטנים-בינוניים, קלופים וחצויים
1/3 כוס שמן זית

1 כף סוכר חום
1/2 כפית מלח
פלפל שחור גרוס
1 כפית חומץ בלסמי
10 גבעולי טימין טריים
1/2 כוס גבינת פקורינו או גבינת פרמזן או גבינת קשקבל, מגוררת או מפוררת גס
1 גליל גבינת עזים רכה, פרוסה לפרוסות של 1/2 1 - 2 ס"מ

ההכנה

1. מחממים את התנור לחום גבוה (200 מעלות). מרפדים תבנית בנייר אפייה.

2. הבצלים: מחממים במחבת את שמן הזית מעל להבה בינונית- גבוהה, מוסיפים את הסוכר, המלח והפלפל השחור ומחממים עד שהסוכר נמס בשמן, מוסיפים (בזהירות) את החומץ הבלסמי ומערבבים, מוסיפים 2 גבעולים מהטימין ומניחים בזהירות את הבצלים החצויים, כשצדם החצוי כלפי מטה. מנמיכים את הלהבה לבינונית ומבשלים כ-10 דקות, או עד שהבצלים סופגים היטב את הקרמל, ומקבלים גוון זהוב-שחום כהה. הופכים את חצאי הבצלים וממשיכים לבשל כך עוד כמה דקות, עד שהם ספוגים היטב בקרמל. מעבירים את הבצלים לצלחת, לצינון.

3. הבצק: מוציאים את הבצק מהמקרר, חותכים ממנו ריבוע בגודל 15 ס"מ ומניחים בתבנית, על נייר האפייה.  בעזרת סכין, מסמנים על הבצק, במרחק 1 ס"מ מהקצוות, מסגרת פנימית - מקפידים שלא לבצע חיתוך עד הסוף, אלא חיתוך שטחי בלבד. דוקרים את הבצק בחלק הפנימי של הריבוע בכמה מקומות (זה יייצור שוליים תפוחים לבצק, ויימנע מהחלק הפנימי של הבצק לתפוח). אם שאר המרכיבים עדיין לא מוכנים, או לא מספיק צוננים (הבצלים), מאחסנים את התבנית עם הבצק במקרר ממש עד לאפייה. בצק עלים צריך להיכנס לתנור כשהוא קר.

4. הרכבת הטארט: זורים בחלקו הפנימי של הריבוע את גבינת הפקורינו (או הפרמזן או הקשקבל). מניחים שלוש שורות של עיגולי גבינת עיזים וחצאי בצל מקורמלים, ומתבלים אותם מלמעלה במלח ובפלפל. מניחים מלמעלה 3 מגבעולי הטימין. אופים 15-20 דקות, עד ששולי הטארט מזהיבים מאוד וגבינת העזים מתחילה להינמס קצת, אבל עדיין  שומרת על צורתה. מוציאים ואם רוצים, נפטרין מגבעולי הטימין שנאפו עם הטארט ומניחים במקום גבעולי טימין טריים. מגישים.