עובדת עיצות

אלפי מאמרים נכתבו בעברית על ההתנגשות החזיתית בין אמהות לעבודה/קריירה.
מי מאיתנו לא דמיינה בהמלך ההריון הראשון איך היא בקלילות תשלב בין השניים, איך התינוק/ת ת/יגדל במקביל לכל העשייה בחיים, לצד הקריירה המשגשגת, לצד הבילויים (רצו נכד?!? יקבלו אותו עם ריבית קצוצה),
בקיצור חיי רק יתעשרו ופסיק לא יגרע מהם.
נו שוין...
הכי בעולם שנאתי את "כשתהיי אמא תביני",
אבל נהייתי אמא והבנתי- חתיכת הבנה, יותר טיפול בהלם מאשר הבנה.

האמא הישראלית (וכן- יש כאן הבדלי מנטליות עזים וברורים לעומת העולם) לנצח תסבול ביקורת, מהסביבה הקרובה, המורחבת ובעיקר מעצמה.

אתן דוגמאות להוכחת התיזה הקטנה שאני מגלגלת כאן:
3 מהנשים הקרובות אלי מאוד-
לכל אחת בממוצע 3 ילדים וכולן עובדות:
אחת- באחת המשרות היותר בכירות בארגון הממשלתי הכי גדול שאפשר, השניה פקידה כבר שנים ארוכות באותו המשרד (מאז השחרור מצה"ל), ואחת עצמאית אחרי אי אילו קריירות שונות.

הנחת יסוד- יותר נכון עובדת יסוד:
הילדים של כולן בריאים, חכמים ויפים (טפו, טפו, טפו) ואהובים מאוד, ולא משנה מה קורה אובייקטיבית- ברור לכולנו שכל הילדים הללו בלי יוצא מן הכלל יבואו בשלב זה או אחר בטענות קשות על דרך גידולם וכמובן יחשבו שהם יעשו את זה יותר טוב- כי הם ילדים וזה תפקידם בטבע....

הראשונה לנצח תאכל ביקורת כי לא היא מגישה את הצהריים לשולחן בני ביתה, כי יש ימים שהיא לא רואה את הילדים, כי בעיני הכלל כל צעצוע חדש, מחשב, חוג מעשיר או אופניים  באים לכסות על יסורי מצפונה- שכמובן קיימים אבל לא בערכים שאתם חושבים.
היא לא נוכחת בעיני הציבור גם כשהיא בבית, כי יש- מה לעשות- מידי פעם שיחות טלפון או הטרדות כמו מיילים שעות לא שעות, ולפעמים היא גם מדברת על העבודה שלה זה חטא בל יתואר- מילא את עובדת כל כך הרבה ומרוויחה תועפות כסף- גם לספר שמה שאת עושה אכן חשוב ומעניין?!? עד פה! זה כבר ממש בלתי נסבל.
אני קצת קיצונית כמובן- וברור שגם כשאני שמעתי על הימים הארוכים שילד בן שנתיים ופחות מזה לא רואה את אמא- גם לי היתה דעה נחרצת בעניין - אבל אני כרגע בענייני תיזות והוכחות מדעיות - אז נמשיך...

השניה - על הנייר- מצאה את האיזון המופלא שכולן מחפשות,
היא קמה בבוקר, מכינה את ילדיה, יוצאת לעבודה איתם, חוזרת ב-16:00 הביתה ואפילו כמה דק' קודם להוציא מהצהרונים, מכינה שיעורים, מסיעה לחוגים, יושבת עם שקית התפוחים בגן השעשועים.
ושונאת שנאת מוות את העבודה שלה. היא פקידה- עם כל השכל והיכולות, הבוס רואה את טובת העבודה (נו מסכן- מה כבר יש לו בחיים), ולא משחרר אותה לכל המסיבות בגן, כשהילד חולה והיא בבית- הפרצופים שהוא עושה דוקרים אותה עד הבית, משני צדדיה יש מצליחות בעבודה יותר ממנה, או מצליחות באמהות יותר ממנה- איזון?! - בתחת שלה, הימים נוזלים לה בין האצבעות, הילדה עשתה את הצעד הראשון דווקא בגן - והתמונה שהגיעה לנייד ישר מהגננת הכאיבה עוד יותר. היא לא שם ובשביל מה? בשביל המשכורת ה"בסדר" שהיא מקבלת כל חודש? והקריירה הבינונית שלה? מה עם מה שהיא רוצה לעשות כשתהייה גדולה?

השלישית עובדת כעצמאית, היא שם בשביל ילדיה נון סטופ, היא גם עובדת קצת ומרוויחה בסדר אבל מסתמכת על משכורתו המקסימה של בעלה, היא היתה מלכת הפמיניסטיות וכעת היא בחרה אחרת, היא מלאת פוטנציאל שממומש במקומות מאוד מסתוריים שלא נראים לעין הבורגנית, היא כואבת בעיני האמהות שלא רואות את הילדים לפני 18:00 בערב, היא כצנינים בעיני הקולגות לשעבר שראו כמה היא יכולה ומה היא שווה, וזרקה את הכל כדי להיות בבית. הבית שלה - אלוהים ישמור- לא מצוחצח. גם היא רואה הכל, היא גם רואה את המשפחות נוסעות ביחד לחו"ל, נוסעות ברכבים נוצצים ויודעת שבהינף בחירה חדשה היא תוכל להשיג את כל זה  בעבור עצמה, ואולי אחרה כבר את הרכבת הזו? ואלי הבחירה לבלות את רוב ימיה עם ילדיה בני הארבע חמש קצת יוצרת געגוע לשיחת מבוגרים מאתגרת?

הלנצח נאכל קונפליקטים?
כפי הנראה כן.
איפה אני כאן?- משהו בין כולן - כנראה שרובינו במינונים אילו או אחרים.
מסקנת התיזה?- אולי קצת רומנטית שלא לאמר ברסלבית- הוא אמר מוכרחים- אני אומר משתדלים.
משתדלים להיות בשמחה גדולה, לראות את מה שיש יותר ממה שאין (למרות שבימים מסוימים רואים רק את האין - ואצלי בימים המסויימים האילו בחודש...), כי לא צריך תואר או משרה בכירה במשק כדי לדעת שילד שרואה אמא שמחה ומרוצה (אפילו כלפי חוץ) מקבל את המציאות הטובה והיפה הזו וימיו קצת יותר מוארים - אפילו שהוא לא תמיד רואה את אמא או שהוא לא יכול להתגאות שאמא היא מדענית אטום.

שנים ישבתי בשירותי לקוחות טלפוניים שונים. יום אחד ביתי לבשה אוזניות דמיוניות והכריחה את כל חברותיה לעשות כן- ואמרה לי בשמחה- אמא זה מה שאני רוצה לעשות שאהיה גדולה!
נחרדתי- איך גידלתי פעוטה נטולת שאיפות? , ותוך שניה הבנתי, היא רצתה להיות אני- זו פסגת שאיפותיה. כנראה שעשיתי משהו בסדר.

והמתכון.- לאמהות עובדות שקיבלתי מקולגה לעבודה...

סלט פסטה של לימור נובלמן


1 חבילת פסטה ברגים או פאנה.
זיתים שחורים- חצי קופסאת שימורים של טבעות זיתים
עגבניות שרי- סלסלה קטנה חתוכה לחצאים או רבעים.
עגבניות מיובשות- חצי צנצנת של אוליביה.
בזיליקום- צרור חתוך גס
שום - 3 שינים פרוסות דק או 3 שינים כתושות.
גבינת פטה- חצי חבילה סטנדרטית מפוררת.


לערבב ביחד ולהוסיף לפי הטעם מלח ופלפל גרוס, אפשרי להוסיף שמן זית אם ה"רוטב" של העגבניות המיובשות לא מספיק....