יום שני, 21 בדצמבר 2009

חורף מטוגן


אני טיפוס של חורף.
אני יודעת שאני במיעוט. 
היו שנים שהסברתי שאני ילדה של חורף - למרות שזה לא מדויק, אני ילדה של ראשית אביב ובעיקר ילדה של פורים. לא התחפשתי הרבה, אני בלי מסיכות (לטוב ובעיקר לרע),  אני שקופה כמו מים, אולי כמו גשם.


בקיץ חם לי ואני די סובלת (ככה זה שמנות...). אולי בגלל זה גם אני גרה על הר בגליל- יותר קר כאן (לפחות יותר ימים).



אני אוהבת מאוד את הבית שלי בחורף, בעצם- כל בית שהייתי בו היה חביב עלי יותר בחורף:
בית הילדים עם הפיג'מות האחידות והעובדה שהכיתה היתה בקצה המסדרון- צמוד לחדרי השינה, ולחדר האוכל שם- טוגנות במרץ פרוסות לחם רכות עם ריח של בית.
הבית בכפר - שהחורף הראשון בו היה נחמה גדולה אחרי סערת הקיץ הראשון. אז הלחם המטוגן הפך לחלה המטוגנת שנשארה מיום שישי והגיע רק בשבת בבוקר.
טיולים בשקי שינה בחורף- ולהתעורר מצופים בקרח.
החורף הרטוב של 1991 בצבא בבסיס במיטות ברזל וגרביים רטובות. ואהבה חדשה ומפתיעה.

ואחריו חורף מושלג וחג מולד ראשון עם קור שחודר לעצמות יום אחרי יום ומוות ראשון חותך וכואב -יד ראשונה. למרות שהלב שלי נשבר בדרך כלל רק בקיץ- כשחם ומגעיל גם ככה.
והבית ברמת גן עם קובי שהגיע גם בחורף. באותו החורף נפרדתי מהלחם המטוגן- התחתנתי באותו קיץ ועם הרבה ממנו לא הייתי נכנסת לשמלה שרציתי.
בחורף 98 הפכתי לאמא- בשיא החורף.
האוכל המוצק הראשון שאהבה באמת ביתי- היה לחם מטוגן.

 

לחם מטוגן:


פרוסות חלה מאתמול, או לחם בפרוסות עבות
טובלים בקערית מלאה חלב
(אפשר להוסיף מעט תמצית וניל)
טובלים בקערית עם ביצה טרופה
מטגנים בחמאה על המחבת



מוסיפים לכל אחת את מה שהוא אוהב
הצעות הבית:
מלח- לעמר
סוכר- לתמר
מייפל -לנטע
וקובי והדס- אוכלים את  כל מה שנשאר....





2 תגובות:

איילת אמר/ה...

הדסי יקרה, בתור ילדת חורף בעצמי, ומסיבות קצת אחרות, ריגשת אותי מאד. המילים היפות והחמות וגם הסיפור על הלחם המטוגן שגרם לי להזיל ריר עם התמונה המגרה....
תודה. ומחכה ממך לטלפון...

הדס החיפושית אמר/ה...

מבטיחה להתקשר... תודה!