אמהות ובראוניז

שני דברים ידעתי בוודאות מכיתה ח'.

האחד- שמה שאני רוצה לעשות שאני אהיה גדולה זה להיות אמא.
השני- להכין את הבראוניז הכי טובות שאני מכירה- ולדעת את המתכון בעל פה מאז ועד היום.

אכן- מהר מאוד הייתי אמא, הרצון המלא לאחוז את ביתי בזרועותי הגיע לסיפוקו מהר מאוד במונחים של היום, חברותיי יצאו לדייטים, החליפו דירות ובני זוג בכייף גדול, חיו את חיי הסטודנטיות בכייף גדול.
אני חיפשתי אבא לילדי.
אני בחורה מאוד יסודית- לכן מצאתי אותו - האבא הכי משקיען ומושלם מהר מאוד (איזה מזל שהוא גם בנזוג ממש מצטיין), ובואכה גיל 25 כבר הייתי אמא. אמא של עמר (עומר בלי ו').

מה רבה היתה תדהמתי שלא נהניתי 24 שעות ביממה. שאחרי כך וכך ימים/חודשים/שנים האמהות לא סיפקה אותי ב-100%... מה הפלא שחיפשתי עוד?
אבל שהעבודה/קריירה הרחיקה אותי מהבית- נתקלתי בסבל עמוק וגעגועים מטורפים.
(בשורה התחתונה הפכתי עצמאית והתאמתי את העסק לבית).

מי באמת מכין אותנו לשלב שנצטרך לבחור?
כשרוצים ילד והופכים להורים עדיין חושבים שלהתארגן פיזית וריגשית זה משהו שנוכל לו בקלות. הרי אנחנו יכולים הכל, עשינו כבר כמה דברים במקביל, אנחנו לא מפונקים ועל מה לעזאזל כולם מדברים/מקטרים?- נסתדר.
איזו הפתעה- גם לי היה קשה.
להודות שההורות לא ממלאה אותי 24/7,שאני לא רוצה קריירה- אני רוצה להיות שם עם הבנות שלי.
ממרום גילי המופלג אני יכולה להודות (בעיקר בפני עצמי), שסוף סוף טוב לי- המינון מוצלח לי מאוד, גם בנותי על כל יופיין, חכמתן ואפילו חוסר מושלמותן- מתאימות לי ביותר, שההשלמה שאני תמיד מחפשת דברים חדשים לעשות היא אני וזה בסדר.
והרי המשפט הכי לא פולני שאני יכולה להפיק,
בלי לספור את עין הרע-
אני מאושרת !
(ובכל זאת- טפו, טפו, טפו)

ואני עדיין מכינה בראוניז הורסות- שהביאו לי כבר הרבה סימפטיה, כבוד, ובני זוג מכל הסוגים...


בראוניז

200 גר' שוקולד מריר (2 חב' רגילות)
כוס סוכר
חב' חמאה (200 גר') או מחמאה

להמיס במיקרו בכלי גדול מזכוכית ולערבב היטב

להוסיף בזו אחר זו 4 ביצים ולערבב היטב

להוסיף "שלוק" תמצית וניל וחמש כפות לא גדושות של קמח תופח.
לשים בתבנית משומנת ולאפות 20 דק' בחום בינוני (180).