הפוסט הסודי.

הופיע בפה שלי טעם מתכתי- לא שאי פעם לעסתי פלאך פלדה מגולוונת- אבל זה היה הדימוי.
אח"כ זה החמיר ועד עצם היום הזה יש לי ריקבון עז בטעם של הכל- כל מה שנכנס לפה.

ובנוסף:

 

התמונה מתוך הבלוג: http://www.cartoonchurch.com/blog/2006/09

אני חושבת שקראת לפחות 8 פוסטים בבלוגים שונים ומגוונים שמדברים על מסכות והתחפשויות וכל מיני מטאפרות מפוארות על העמדת פנים, וכהרגלי בקודש זילזלתי וחשתי קלות עליונות קלה עד מתונה סביב התופעה.
אתמול בערב המציאות שלי קצת טפחה לי הפרצוף.
על מי אני עובדת עם האושר והשמחה הזו שאני משפריצה לכל עבר.
אני מזמן לא משפחתית כפי שהייתי - אני קצרה בסבלנות להורי, לא מתקשרת לאחים שלי, ובקושי רב מתחזקת את בנות הדודות.
אני אמנם יותר קהילתית ואוהבת אהבת נפש את המקום בו אני גרה , אבל גם לא באותם האנרגיות.
אני עובדת נורא קשה ורק זרים רואים את זה באמת- לא הקרובים לי, אני בעיקר עייפה.
אולי (אזהרת קלישאה נשמעת בכל רחבי הארץ) גם אני כבר שנים עם מסכה- שאולי צריך כבר פלסטיקאי בכיר כדי להוריד.
 מן סוג של דמות שאימצתי שלא ממש ברור מה הקשר בינה לביני.
כל השנים הייתי חד משמעית לגבי זוגיות-
אמנם אני התגלמות גווני האפור השונים, אבל כאן בהחלט הייתי מז'אנר השחור לבן- או שכן או שלא,
אין פשרות ואין אמצע. אם רוצים אז עד הסוף, אם מפקפקים/ לא רוצים/ מחפשים פתרונות אחרים אז קדימה והחוצה.
יופי, הבנתם לבד, אני כבר לא כ"כ חושבת ככה והמשקפיים השחור לבן נחים כבר תקופה על השידה.
אני מוקפת במערכות יחסים על כל סקאלת האפורים בשוק והעולם לא נעצר, והשמיים לא נפלו, ובהחלט מתקיימות משפחות גם ככה- בלי פרפרים, ניצוצות ועומק.

יש מי שיצקצק עכשיו,  ובצדק, בלשונו- גם אני הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר- הלוא אני רואה את הארבעים מתנצנץ כמתכת מזויפת מעבר לאופק והנה המשבר מגיע- איך אני - עם כל השכלתנות והראיה הבהירה על החיים לא רואה שזה קורה לי?
רואה, אחים שלי, רואה מעולה. רק כנראה שיש משהו במשבר הזה שהוא בלי מסכות ושהוא מאוד אמיתי.
לאה גולדברג- שידעה דבר או שניים (וגם לבטא אותם בצורה הכי ראויה שאני מכירה) כתבה:

כל החידות שחדו הימים
שחקים כאלה מחדש יעירו,
את חלומם יגידו התמימים
והפיקחים את יתרונם יסתירו.

ושוב יטבול ליבנו בדמים
וחרטות של שוא שומרות כל צעד,
ושוב אתה שואל שלא מדעת
כל החידות שחדו הימים. 



פתרונות כרגע אין לי, תודה לאל גם לא תובנות או מסקנות אופרטיביות.
כרגע רק הרבה שאלות וטעם דוחה במיוחד בפה.

השבוע אין מתכון- ממילא אין לי חוש טעם.