יום ראשון, 5 בספטמבר 2010

פלאים של החיים (ופלא שאני מרזה...)



השבוע הגיעה שיחת הנפש החצי שנתית שלי עם החברה הטובה שהצטמצמה לכדי יומולדת שמח פעם בשנה- וחג שמח- פעמיים בשנה.
אני כל כך אוהבת אותה שממש לא אכפת לי - אפילו לכלול בשיחות הנדירות האלו את ה "איזה חנטרישיות אנחנו, וצריך להיות בקשר"- יללה, יללה  - כאילו שזה קרה בעשר השנים האחרונות.
במהלך השיחה שארכה כשעתיים הגענו למקומות הכי נידחים שרק אני שומעת עליהם ממנה - ובהתאמה היא ממני.
היא אחת ממשפחות הפירוק שאני מלינה עילהן כאן חדשות לבקרים. היא מאילו שבעלה כבר נשוי שוב לבחורה בת 28 (ודרך אגב- כולן בנות 28, בול 10 שנים מתחתינו.. מה היה במחזור הזה שהביא לעולמינו צרור נפקניות שחפצות דווקא בסחורה חמה כדוגמאת גרוש מכוער עם 2-3 ילדים בממוצע ואקסית שהיא היא מתנת אלוהים לאדם... לא ברור). לא משנה. השיחה במפתיע הגיע למקום שלא דיברנו עליו בעבר.
מקום שכולנו- ההורים המודעים, לפחות על פי תפיסתינו עצמינו - לא חושבים עליו אפילו בלילה לפני השינה. מדחיקים אותו כרעה חולה, כזוועה.


בניגוד לכל האגדות (כן, שוב הן מרימות את ראשן הזקן, המעופש והמכוער...) שליבינו מתרחב בכל לידה והלב יכול להכיל שפע של אהבה שאין לה קצה: אנחנו לא אוהבים את ילדינו אותו הדבר.
זרקתי פצצה ואנסה לרפד את הבור שהיא יצרה.
חברתי היתה חדה וחד משמעית- מתוך צרור ילדיה יש אחד שכבר פחות, הרבה פחות.
הרבה פחות מה- נזעקתי.
לא יודעת בדיוק- היא ענתה. הרבה פחות רגש. 
אני חייבת להגיד- באמת בלי להתייפף שלא הפנמתי את המסר שכפי הנראה התבשל כבר הרבה זמן אצל הדוברת.
אני לעיתים -אמרתי לאהובתי- מרגישה שאני לא אוהבת אותו הדבר את כולן,  הלוא הן כל כך שונות לעזאזל, איך אפשר? אבל לא לאהוב ?
הוא מכעיס אותי כל כך- היא אמרה. יותר מהאחרים, אני כאילו לא מרוצה מהילד שהוא הופך להיות ככה שהוא לא מעורר בי שום חום או שמחה- רק כעס וריב וצעקות.
ביני לביני- הודתי שאני מכירה את הז'אנר- יש את אילו שיוציאו אותך מדעתך יותר מהאחרים, יש את אילו שהם יותר "עבודה" ופחות הנאה. אבל פחות לאהוב?

(וזו התמונה שהופיע כהצעות למתקנים בגן שעשועים לילדים רעים....) 


עכשיו תדמיינו אותי בפוזת קומיקס של הגיבורה המגרדת פדחתה כדי לשלוף את הטיעון שיהפוך את השיחה למשהו פחות זוועתי מהכיוון שהיא התגלצ'ה אליו.
אולי גם את חברתי עצמה מהמחשבות שהיא הדרדרה אליהן.

ועכשיו- בקומיקס כמו בקומיקס- נדלקה הנורה מעל הראש.

קחי סיטואציה- אמרתי- ונא לזרום איתי בצורה חופשית- הרי כבר הוצאת מהפה את הסוד השחור הזה והשמיים לא צנחו על ראשינו- 
נניח ומחר את מקבלת טלפון מביה"ס- הטלפון הזה שמצניח את הלב לציפורניים ברגליים, והטלפון הוא מסוג שמודיע שהילד נפגע - פיזית או מנטאלית. הוא נפצע, הוא הושפל, מורה עשתה לו עוול- בחרי את אחת האופציות המזופתות- מה את מרגישה?

היה שקט מהצד השני - עד שנשמע קינוח אף נוזל במיוחד.
אני מוכנה להרוג-התחילה חברתי והמשיכה לנסוק למעלה- אני אפרק את מי שנגע בו או בליבו, אני אוודה שהוא בסדר, הוא לא לבד בעולם- אמא שלו תשמור עליו מכככווולם....
והמשיכה והמשיכה והמשיכה.
גם בסערת הרגשות הזו לא עצרתי אותה.

נפרדנו עד לפסח- ה"חג שמח" הבא.
והמסר לי לשנה הקרובה?! - זה שיש לי 3 פלאים בבית. יצאו מאותו מקום (ויש לי הוכחות חותכות), נוצרו מאותם חומרי גלם ובכל זאת שלושה יצורים שונים מהיסוד. הן אפילו לא ממש דומות חיצונית.
אני מודה שאני אוהבת גם בהתאמה כל אחת קצת אחרת. (ואת שלושתן אותו הדבר כשהן ישנות...),
יש מתבגרת
יש מאתגרת, 
יש רגישה, 
יש חוצפנית, 
יש קיפודה שצריך לקלוף ממנה קוצים, 
יש שלוש שעוד צריכות חיבוקים על בסיס 3 פעמים ביום. 
יש מתחכמות ויש רקדניות,
יש ציירת ויש גאון מתמטי, 
יש רחבת לב לכל מי שנשמה באפו
ויש את זו שצריך לעבוד מאוד קשה כדי שהיא תספור אותך.

ומטרתי בשנה הקרובה וכל השנים שיבואו באהבה, בריאות ואושר על כולנו היא אחת.
שהן ידעו שאני אוהבת, הכי שאני יכולה.
משורשי שערותי ועד קצות צפורני.
שאני אוהב לנצח. 
אולי לא אותו הדבר כל אחת אבל לעולם לא אבלבל כעס, תשישות ויומיום מפרך עם אהבה.


ומי שיעז לגעת בהן שלא בטובתן או לשבור את ליבן-
שיתכונן- אני אוציא לו את הרגל מהתחת.

ולסיום- אני כבר שמונה וחצי קילו פחות...
בזכות דיאטה, סליחה, תוכנית מופלאה,
ובעיתות חירום בזכות הלזניה הזו...:


לזניה חלבית
מצרכים:
9 עלי לזניה
1 קופסת קוטג' 3%
1 ביצה
1 כף שמן
1 קופסת עגבניות מקולפות
1 רסק עגבניות
½ כוס מים
10 פרוסות חצילים דקות שהוברשו בכף שמן זית
1 בצל
1 שום
כף בזיליקום
1 כפית אבקת מרק בצל
3 פרוסות גבינה מעמק לייט מגורדות
אופן הכנה:
חצילים: פורסים את החציל לפרוסות דקות ומברישים בכף שמן זית ומעט מלח,
מכניסים לתנור לכ-15 דקות.
רוטב:חותכים את הבצל לקוביות קטנות וכותשים את השום, מחממים כף שמן במחבת ומוסיפים את הבצל,רסק עגבניות וקופסת עגבניות מקולפות. מוסיפים בזיליקום,אבקת מרק בצל,מלח ופלפל שחור לפי הטעם, מוסיפים רבע כוס מים
כשהרוטב מוכן מניחים בצד לצנן.
מלית:טורפים ביצה עם קופסת קוטג ומעט מלח.
מרפדים את תחתית התבנית ברוטב העגבניות ומעל מניחים את עלי הלזניה
מברישים את העלים ברוטב ומעל מפזרים את פרוסות החציל ומעל את מלית הגבינה. מרפדים בעלי לזניה וחוזרים על הפעולה עם מלית הגבינה שוב.
מחממים תנור ל- 180 מעלות ומכניסים את הלזניה לכ -40 דקות.
אחרי חצי שעה מוסיפים מעט רוטב מעל הלזניה ומפזרים את הגבינה הצהובה המגורדת.
רבע לזניה לארוחת ערב חצי לארוחת צהרים....

5 תגובות:

איילת אמר/ה...

אין, אין עלייך יקירה, בבלוגים סוחטי הדמעות שלך... כל פעם מצליחה לרגש אותי מחדש
הבנתי כל כך לתחושותיה של חברתך האמא הנפלאה, ונדהמתי לגלות (כמו שקורה לי עצמי שוב ושוב) עד כמה האינסטיקטים שלנו כלביאות העומדות על שתי רגליים אחוריות בכל הקשור לבטחון ולבריאות ילדינו, עומדים לרשותינו מחודדים בכל רגע ורגע!

מקווה שנתראה בקרוב
ועד אז, שנה קסומה, נהדרת וברוכה בהרבה התחלות חדשות ומצויינות.

חיבוק ענק
אוהבת
איילת

אנונימי אמר/ה...

בשם חברתי אביטל:
כהרגלי אני לא מצליחה להגיב לפורום ישר אז אני יעשה את זה כאן ואת תנסי להכניס זאת במקומי

הפעם אני לא מסכימה עם חברתך.

אוהבים ללא פשרות וללא סייגים

למרות שעם כל אחד מהילדים יש התנהלות שונה לגמרי. אחד קל והאחר קל יותר. אך עם כולם יש מגע כזה ואחר.

וכמו שאת יודעת ואולי עוד כמה יש לי 5 בנים שכל אחד שונה מהאחר.

אבל לכולם אני מתגעגעת באופן שווה כאשר אני לא רואה אותם (לשמוע לי זה לא מספיק-אני חייבת לגעת)

אנונימי אמר/ה...

דושית נהדרת שכמותך...
את כותבת ונוגעת ממש ממש בתוך הלב, נראה לי שגם אני צריכה איזה שיחה אחת או שתיים איתך.
שנה טובה ומתוקה לך ולבנית ביתך.
סוזי

אנונימי אמר/ה...

את כל פעם מרגשת אותי מחדש דושית.
מאחלת לך, לי ולכל מי שאנחנו אוהבות, שתמיד נרגיש ונדע להראות להם מהי אהבה :)
שנה קסומה!
נורית גאון

הדס החיפושית אמר/ה...

אהובותי- שנה טובה ומאושרת ,
סוזי- חייבות כבר, ולא סתם... ופינקי- קסם ואושר גדול כרגיל גם לך ולבני ביתך...