באסה בקצפת

הימים לא תמיד מאירים ומוארים.
יש כאילו שבטפשות קלה מייחסים לימים כאילו משמעות מיטית לגמרי.
אני לעיתים טפשה.
כולנו היינו חברים במועדון המפוקפק הזה. היום אני בשפל ועכשיו אני אבדוק מי אוהב אותי באמת. אני אשב מבואס לי ליד הטלפון (מטאפורית- הטלפון הולך איתנו היום באשר נלך), ואחכה, מי שאוהב אותי יתקשר לשאול מה שלומי ולהגיד לי כמה אני נפלא בעיניו, ירומם את רוחי ושוב ארגיש שווה. חי.
יאללה בסדר.
המבחן הזה(לברי המזל שלא חוו אותו, או לפחות שלא מודים) נועד לכישלון מראש.
אקצר לכם את הציפיה- אף אחד לא מתקשר.
ועוד נתון חשוב למבואס/ת המצוי/ה - אוהבים אתכם מאוד, אפילו מעריכים, אבל לא תמיד בוחרים להראות לכם את זה כשאתם בשפל הקטן הזה שאתם מכניסים את עצמכם מלאכותית לתוכו.
הגזמתי, יש ימים מרוקנים קצת- מרוקנים מתוכן, מרוקנים מאנרגיות, ימים שעובדים בהם על אוטומט חיכני שאין כלום מאחוריו, זה בהנחה שעובדים ועושים עדיין.
אני, בתקופות כאילו, לאחרונה נותנת לעצמי קצת לגיטימציה לעצור במידת האפשר את המרוץ העובד על כח האנרציה שלעיתים נקרא החיים שלי ועושה "חושבים".
האם החיים הם משהו שקורה לי או משהו שאני עוזרת לו לקרות? בדרך כלל קורה. כדרך כלל האנרגיות נגמרות על מטלות היומיום- שרק כשאני מגיעה שוב לסוף שבוע אני לא מבונה איך השבוע עבר, איך נגמר כבר החודש. איך עוד לא התרגלתי לכתב 2010 בתאריך ואנחנו כבר באמצע שלה? איך כשהייתי ילדה הזמן הזדחל לו ועכשיו הוא נוזלי לחלוטין?!?

השבוע הרגשתי עוד פעם קצת בדידות, חוסר מוצלחות וירידה דרסטית בכוחות.
השבוע גם קיבלתי מקלחת מחברה שהיתה באותו מצב צבירה וחיכתה שאתקשר ואתמוך ואוהב ואעצים.
לא כעסתי עליה בכלל- אני מכירה מצבים כאילו מיד ראשונה ממבואסת, חיזקתי בדיעבד- זה אמנם לא הדבר האמיתי, אבל זה בהחלט 100% יותר מכלום.
היא סלחה לי כמובן על שלא באמת עשיתי לה משהו מכעיס. לעצמי אני סלחנית קצת פחות.
שוב קראתי לעצמי לסדר ועשיתי חושבים. האם טוב לי. האם אני מאושרת? האם ליבי כבר שלם ומושלם? האם אני עוסקת בדיוק במה שרציתי לעשות כשאני אהיה גדולה? למה קשה לי לסיים פרויקטים מסוימים? למה יש דברים שקל לי להיות חלק מהם? האם אני אמא טובה? האם זה ימשיך לספק אותי?

תודה לאל - אין לי תשובות להכל, אפילו לא לחצי.
חלק מהקסם המפוקפק שלי הוא שכנראה לנצח אמשיך ואשאל.


ולקוראי האהובים (שמשום מה מגיבים המון במייל ובפייסבוק- תגיחו גם פה!) עזבו אתכם מלבדוק את הסביבה- התחלתי ולכן אסיים באותו הדבר- עדיף לפעול כשאתם יודעים שאוהבים אתכם ולא לבדוק כל הזמן מי אוהב מסביב. השאלות האמיתיות הן האם אתם אוהבים אתכם- ומכאן להפוך את עצמכם לאהובים בעיניכם- קצת פלצני, אני יודעת, אבל הרבה יותר כייף ומקדם.

הכי אין כח לבשל בימים כאילו, והכי הכי רצוי-מתוק, משמין, וקל להכנה- שלא לומר מעליב אפילו...

קרמשניט

שימו לב!
קונים עלי קרמשניט מוכנים (אם יש במכולת ברקפת- יש בכל מקום...)

מקציפים-
2 חב' שמנת מתוקה להקצפה,
שקית פודינג וניל,
וכוס וחצי חלב.

מניחים עלה אחד, מורחים את הקצפת, מכסים בשני.
מפזרים אבקת סוכר מלמעלה...

וזהו.
לא מעליב?!