חולה עליך

אני הולכת לרופאה רק כשאני רואה את ימי חיי הקצרים(או הבלתי נגמרים אם שואלים את הבת שלי) חולפים כנגד עיני.
השבוע הלכתי פעמיים.
אבל לא נקדים את המאוחר.
כשהייתי ילדה אהבתי מידי פעם להיות חולה ולהשאר בבית מבלי שמבקשים ממני לעשות משהו.
המעבר לבגרות ושינוי הססטוס להורה גבה מחיר מאוד גבוה מימי המחלה שלי.
אני לא מטופלת גם כשאני גוססת. לפעמים האיש שלי מרחם אז אני יכולה ללכת לישון בלי מטלות הבית, הערב הוא ישכיב לבד, יקריא לבד, יחסל את הכיור (זה הוא עושה בין כה וכה- אכן- ובפעם המליון- התחתנתי טוב.)
נכון עוד יש לי הורים פעילים, זהו, שפעילים מידי- הם כבר סיימו לגדל ילדים, מוכנים עוד לגבות מידי פעם את הסבאות שלהם בתמיכה בנכדים. איתנו הם סיימו. איש איש למחלתו...
במשפחה שהתחתנתי איתה הולכים לרופא באופן קבוע, מטופלים מייד בכדורים, ומכירים כל תופעת לוואי.
אני נכדה של גברת שבבוקר כשנשאלה לשלומה ענתה "עכשיו בסדר",
מה היה קודם?
"חשבתי שאני כבר גומרת אז למה להטריד?"
כאילו אנחנו- מכבידים על הרופאים.

לפני שלוש שנים (איך הזמן עובר מהר כשנהנים) אחרי מגה משבר אובחנה אצלי מחלה עם שם מטעה ותסמינים מבאסים- שבניגוד לשפעת - לא הולכים לשום מקום ולא משנה כמה זמן יעבור.
לגברת קוראים זאבת- ולא, בעלי לא עובר לסלון בלילות ירח מלא. השם ניתן לה כי בשעת התקף הלחיים כאילו מלבינות ומשוות לפרצוף משהו שהזכיר פעם למישהו פרצוף של זדאב ודן את כל החולים בה לשרשרת בדיחות לא מצחיקות ברצף.

סתם מבאסת- ואם לא מטופלת יכולה להיות עוד יותר מבאסת שלא לומר מסוכנת- בפועל?!
ניחשתם נכון, צריך ללכת לרופאה.
תודה לאל שתי הרופאות שמטפלות בי ניחנו בחוש הומור בזמן ויכולת ללטף את ראשי ולנגב את דמעותי כשאני בשפל, ואפילו לקבל בהבנה את הרצון שלי להימלט מתור אצלן כל עוד רוחי בי ואפילו לא לכעוס נורא.

ככה שאיכשהו שורדים, עד לפני שבועיים.
איבדתי את הקול ונשמעתי בנייד כמו גבר כועס, פעם הצרידויות שיוו לי גון סקסי- היום ממש לא.
הצרידות התחלפה לשיעול שלא נגמר, אחרי שני לילות לבנים ושלוש הקאות- הלכתי לרופאה.
למה לעזאזל אין לי וירוס כמו לכולם?
שעלת - המחלה שכנראה מתאימה לי- כי שתינו באיזושהי צורה מייצגות תכונות שנחשבות שפסו מהעולם.
השעלת- כי מי חשב שזה עוד קיים? ואני- כי אני עוד כותבת מכתבים עם דף ועט.
בקיצור- המון אנטיביוטיקה וסבלות ישראל. ואם כבר לסבול כמו פולניה- אתמול התרסקה לי שן בפה ועם כל השיעולים והדרעק ישבתי אצל רופא שיניים - שזו ממש במקומותי- מלחמת אין ברירה. במהלך הטיפול עצרנו עשרות פעמים כי השתעלתי ושלוש פעמים כי היתה הפסקת חשמל.
היו רגעים במהלך הטיפול שניסיתי לעשות דמיון מודרך- למשל - איזה סוג מצבה אני אוהבת, ומה יגידו עלי ומי בכלל יטריח את עצמו להר בגליל...

לסיום- שבה לי יכולת ההתבטאות בכתב, ולאט לאט אני משחזרת יכולות קודמות כמו דיבור או בישול או או לעיסה- כל אחת בנפרד, לא צריך להגזים.
ואחרי שלושה שבועות של נביחות בין שתיים לארבע ובכלל- רואים ניצוצות קטנים בקצה הגרון...

ואם בחוסר יכולת לבלוע או ללעוס עסקינן

מרק העגבניות של קובי

בצל קטן
6-7 שיני שום
3 גבעולי סלרי
קוצצים ומטגנים קלות

4 עגבניות רגילות חתוכות לקוביות
קופסאת שימורים קטנה של קוביות עבגניות  להוסיף לסיר,

לתבל בפפריקה מלח, פלפל שחור גרוס, 3 עלי דפנה, מעט בזיליקום, כף אבקת מרק,
להוסיף 5 כוסות מים לפחות.
להביא לרתיחה,
לבשל 20 דק' בערך,
להוסיף 1/2 כוס אורז שטוף.
לבשל עוד 10-12 דק'.
ולאכול בלי ללעוס.