א. האבא של הבנות שלי הוא לא חלק מהתזה שאני מריצה כאן- הוא באמת אבא מספיק טוב- ולמעלה מכך.
אחרי שסיכמנו את תנאי היסוד מתחילים.
מחקרים רבים ומאמרים שונים עוסקים ב"אמא טובה מספיק" והיום עורר אותי טורה של אורית נבון ששוב- כמה מפתיע ופופלארי- עוסק באמא.
ואני, נודניקית שכמוני- מבקשת להסיט את האש בבקשה למי שמכניס את אמא להריון ולא, תפקידו לא מסתיים שם, גם לא האחראיות, וגם- חמודים שלי- לא נקיפות המצפון ותחושות האשם.
דרך אגב- גם בזה אנחנו אשמות- האמהות- לא האמהות שלהם אלא המהות של ילדיהם. שבשמחה מוגזמת מידי לוקחות את האחריות על כל צרות העולם על כיתפיהן.
גם כשאנחנו רוצות להחמיא לעצמינו- הסאב-טקסט מוצף ועולה על גדותיו מרגשות אשם.
ועכשיו - צרור קלישאות של ההורות בדור שלי (לוקח אחריות מוגבלת):
גם לי מותר לצאת לעבודה כמו כל גבר (רק לא להרוויח כמוהו ולקבל ריקושטים ארסיים מהסביבה)
גם אני בחרתי להישאר בבית (אולי כי ככה חינכו אותי?! או כי, שוב, אני מרוויחה פחות וקל יותר לוותר על משכורתי?)
גם לי קשה לשחרר ולתת לו לעשות את כל המטלות ה"קטנות" (חוגים, כביסות, ימי הורים, חוגים, גן שעשועים וכו'...) כי לפתע יסתבר שהוא מסוגל - ומה יהא עלי? מי ישק את כפות רגלי בהערצה?
ושאלת השאלות מבחינתי הבוקר- אם אתם - האבות- כל כך מעורבים- למה על ספת הפסיכולוג העתידית ישבו ילדינו ויאשימו בכל רק את אמא?
ובטון בוגר יותר- למה?- ככה!
כי אמא היא לנצח- וכנראה ביולוגית- שונה מאבא,
כי מודל היחסים אמא ילד- הוא מודל שממשיך איתנו עד פרידתינו מהאדמה.
כי עדיין לנו יש דרכים, יכולות, ותובנות שקיימות בכל אמא באופן אבולוציוני שלא קיימות אצלו- מחובר לנשיותו ככל שיהיה.
כי אם בחרתי לוותר על משרות נחשקות ודחקתי בעדינות את האב המעורב מעמדות כוח מסוימות - שעל מנת לכבוש את חינוך בנותי קצת יותר- זה היה בגלל רגע מכונן אחד- בו בכורתי בת השבוע נשלחה חזרה למיון לחטוף מחלות שונות ומגוונות, ואני ממרומי חוסר נסיונו ועולות ימי- הבנתי את גודל האחריות ושיקול הדעת בזמן אמת ואמרתי לא. היא שלי. ולראשונה בחיי- כל העולם והשמיים וכל צבאם היו יכולים לקפוץ לי.
ובאופן מפתיע צדקתי.
התחושות היו משהו שלא הכרתי - זו אני וזה מה שאני רוצה- להיות אמא שלהן - קניתי את החבילה השלמה והמחייבת וטוב לי.
ואני מקפידה לשמור על שפיותי, היותי ישות עצמאית, וגם על הדבר המעניין הנוסף בחיי- על הזוגיות.
בחרתי - וחיי מצדיקים את בחירתי מידי יום.
ואתן יודעות מה?- היום, לא בא לי לקטר.
גם לא לקרוא תאוריות.
יש לי כביסה, ארוחת צהריים, מסיבת חנוכה, אלבום להכין לחתונה של נגה, והצגה עם קובי בערב.
חג אורים שמח.
לביבות הדס - טעימות ומכוערות להפליא.
8-9 תפו"א קלופים ומגוררים (אפשר בפומפיה, בהחלט גם במגרדת שבמעבד מזון),
בצל גדול מגורר כנ"ל (או שניים בינוניים).
3-4 ביצים,
4 כפות קמח בערך
מלח לתיבול.
והמון שמן
את התפודים המגוררים סוחטים משאריות הנוזלים ומערבבים את כל החומרים זולת השמן.
מחממים טוב טוב את השמן במחבת,
מכינים בידיים לבביבות בגודל של בערך 5 ס"מ קוטר ומשטחים מאוד - שלא יהיהו עבות- תוכן לא ייעשה.
מטגנים עד להזהבה משני הצדדים.
יש כאילו שאצלם הלביבות שורדות עד שאמא מכינה רוטב יוגורט.
אצלי לא.
חג שמח!!!!
אחרי שסיכמנו את תנאי היסוד מתחילים.
מחקרים רבים ומאמרים שונים עוסקים ב"אמא טובה מספיק" והיום עורר אותי טורה של אורית נבון ששוב- כמה מפתיע ופופלארי- עוסק באמא.
ואני, נודניקית שכמוני- מבקשת להסיט את האש בבקשה למי שמכניס את אמא להריון ולא, תפקידו לא מסתיים שם, גם לא האחראיות, וגם- חמודים שלי- לא נקיפות המצפון ותחושות האשם.
דרך אגב- גם בזה אנחנו אשמות- האמהות- לא האמהות שלהם אלא המהות של ילדיהם. שבשמחה מוגזמת מידי לוקחות את האחריות על כל צרות העולם על כיתפיהן.
גם כשאנחנו רוצות להחמיא לעצמינו- הסאב-טקסט מוצף ועולה על גדותיו מרגשות אשם.
ועכשיו - צרור קלישאות של ההורות בדור שלי (לוקח אחריות מוגבלת):
גם לי מותר לצאת לעבודה כמו כל גבר (רק לא להרוויח כמוהו ולקבל ריקושטים ארסיים מהסביבה)
גם אני בחרתי להישאר בבית (אולי כי ככה חינכו אותי?! או כי, שוב, אני מרוויחה פחות וקל יותר לוותר על משכורתי?)
גם לי קשה לשחרר ולתת לו לעשות את כל המטלות ה"קטנות" (חוגים, כביסות, ימי הורים, חוגים, גן שעשועים וכו'...) כי לפתע יסתבר שהוא מסוגל - ומה יהא עלי? מי ישק את כפות רגלי בהערצה?
ושאלת השאלות מבחינתי הבוקר- אם אתם - האבות- כל כך מעורבים- למה על ספת הפסיכולוג העתידית ישבו ילדינו ויאשימו בכל רק את אמא?
ובטון בוגר יותר- למה?- ככה!
כי אמא היא לנצח- וכנראה ביולוגית- שונה מאבא,
כי מודל היחסים אמא ילד- הוא מודל שממשיך איתנו עד פרידתינו מהאדמה.
כי עדיין לנו יש דרכים, יכולות, ותובנות שקיימות בכל אמא באופן אבולוציוני שלא קיימות אצלו- מחובר לנשיותו ככל שיהיה.
כי אם בחרתי לוותר על משרות נחשקות ודחקתי בעדינות את האב המעורב מעמדות כוח מסוימות - שעל מנת לכבוש את חינוך בנותי קצת יותר- זה היה בגלל רגע מכונן אחד- בו בכורתי בת השבוע נשלחה חזרה למיון לחטוף מחלות שונות ומגוונות, ואני ממרומי חוסר נסיונו ועולות ימי- הבנתי את גודל האחריות ושיקול הדעת בזמן אמת ואמרתי לא. היא שלי. ולראשונה בחיי- כל העולם והשמיים וכל צבאם היו יכולים לקפוץ לי.
ובאופן מפתיע צדקתי.
התחושות היו משהו שלא הכרתי - זו אני וזה מה שאני רוצה- להיות אמא שלהן - קניתי את החבילה השלמה והמחייבת וטוב לי.
ואני מקפידה לשמור על שפיותי, היותי ישות עצמאית, וגם על הדבר המעניין הנוסף בחיי- על הזוגיות.
בחרתי - וחיי מצדיקים את בחירתי מידי יום.
ואתן יודעות מה?- היום, לא בא לי לקטר.
גם לא לקרוא תאוריות.
יש לי כביסה, ארוחת צהריים, מסיבת חנוכה, אלבום להכין לחתונה של נגה, והצגה עם קובי בערב.
חג אורים שמח.
לביבות הדס - טעימות ומכוערות להפליא.
8-9 תפו"א קלופים ומגוררים (אפשר בפומפיה, בהחלט גם במגרדת שבמעבד מזון),
בצל גדול מגורר כנ"ל (או שניים בינוניים).
3-4 ביצים,
4 כפות קמח בערך
מלח לתיבול.
והמון שמן
את התפודים המגוררים סוחטים משאריות הנוזלים ומערבבים את כל החומרים זולת השמן.
מחממים טוב טוב את השמן במחבת,
מכינים בידיים לבביבות בגודל של בערך 5 ס"מ קוטר ומשטחים מאוד - שלא יהיהו עבות- תוכן לא ייעשה.
מטגנים עד להזהבה משני הצדדים.
יש כאילו שאצלם הלביבות שורדות עד שאמא מכינה רוטב יוגורט.
אצלי לא.
חג שמח!!!!
