היו שלבים בחיי שחשבתי שאולי כבר כדי להירגע.
אמא שלי בתיכון למדה בסמינר למורות. התקדמה לאורך השנים, התמקצעה בכל מיני תחומים הקשורים להוראה וייעוץ.
אבל לא סטטה מהדרך הברורה שנטוותה לה עוד בשחר נעוריה. מי שלמדה בתיכון להיות מורה- קרוב לוודאי ובאחוזים גבוהים מאוד תקבל גם את הפנסיה שלה ממשרד החינוך.
בימינו (איזה ימינו- ממתי אני מדברת ברבים - בימי), הדברים כבר לא כל כך ברורים.
לרוב- הקשר בין התואר האקדמי, אם ישנו, לבין התעסוקה בפועל מקרי ביותר. היום כשניתקל במי שלמדה מחול באקדמיה ערב פתיחת הקייטרינג החדש שלה- לא נתפלא. פעם (לא לפני כל כך הרבה זמן) זה היה נראה לנו הרפתקני ומופרך.
אני באופן אישי התנסתי כראוי למוצאי הגנטי (למי שעד עכשיו ריח הגפילטע פיש שעולה מהבלוג לא הגיע אליו...) במגון תארים אקדמאים שונים ומשונים שמסייבים בעיקר להורי עונג רב- אך אותי שימשו לתקופות מאוד קצובות בחיי. הקריירות המפוקפקות שבחרתי לי היו תמיד שכלול של המשרות הסטודנטיאליות - בהן עבדתי למחייתי בלימודי- שם מצאתי פרנסה שעלתה בעשרת מונים על המשרות המוצאות לאקדמאיות בתחומים שלמדתי, שם מצאתי הערכה רבה, כייף, חברות ואפילו בעל. לכן לא מיהרתי לממש את תארי המיותרים, ואופי מקומות העבודה האלו גם התאים מאוד לפגם באישיותי שבו אני רוצה לדון כאן.
אני משתעממת.
לא על בסיס יומיומי תודה לאל, גם לא חודשי.
אחת לכמה שנים אני דורשת את עצמי לשאלות קיומיות רבות משמעות, ומחליטה שנמאס לי. שלא מספיק לי. שאולי כדאי שאלמד משהו חדש, אמצא קריירה חלופית, אעבור דירה, אלד ילדה חדשה, אפתח עסק.
ובעל?! - עד כאן. עד שיש משהו שהתרגל אלי, לשגעונותי, לסכיזופרניה התעסוקתית שאני לוקה בה קלות, לברדק ולתלתלים- אין לי שום כוונות להחליף.
פעם מאוד נלחצתי מחוסר השקט שלי, מחוסר היכולת שלי לאשר לעצמי שאכן הגעתי אל המנוחה והנחלה ומעתה ועד קץ דורותי - אני מאושרת. הודעתי לעצמי שתופעה זו מעידה על חוסר יציבות נפשית וריגשית, ומעניקה לי פרסונה של אדם שאי אפשר לבנות עליו למרחקים ארוכים, שלא לומר - לא מרוצה ניצחית.
היום (כפי שחדי האבחנה יבינו מנימת דברי) המצב קצת שונה.
כשגיל 40 מסריח לו מעבר לפינה (תודה לאל לא רק אצלי- נפגשתי השבוע עם חבר ילדות שלא ראיתי - לפי חישובו 26 שנים, ועדיין ללא ספק יצאנו מאותה נישה אקולוגית... גיליתי שלא רק בי- ימי טרום 40 נותנים אותותיהם), אני הרבה יותר קלה עם עצמי.
נכון שאני בת לשני אנשים שעל הנייר לא התמחו בלקיחת סיכונים, אבל גם במסגרת הבטחון של משרות בשירות המדינה: שינו קריירות, התקדמו אקדמית, ותמיד לא שקטו על שמריהם המשובחים. נכון שזה החינוך שקיבלתי בבית, אבל תמיד קיבלתי גב מכל סובבי לבחור רק את מה שטוב לי (היה לי בן זוג שטען שגידלו אותנו כאילו השמש זורחת לנו מהתחת).
החלטתי שהחיפוש והשינוי הם חלק בלתי נפרד מקיסמי המפוקפק וזה ממש בסדר.
וכשחוזרים לי ימים כאילו (בהשפעת פגישות עם רוחות מהעבר או סתם ימים של חול וחול) אני כבר ממש לא נבהלת, ואפילו קצת מסוקרנת מה יהיה עכשיו.
עכשיו תהיה שקשוקה.
השקשוקה שלי (ושל עוד כמה...)
בצל בינוני
3 שיני שום
לטגן במחבת עמוקה שטוחה או סיר שטוח - בסדר הזה עד שהשום כמעט נשרף...
2 גמבות קצוצות - להוסיף ולטגן
5-6 עגבניות קצוצות או שימורי עגבניות חתוכות (אם משתמשים בשימורים- לא צריך להוסיף רסק).
להוסיף ולטגן.
לתבל בפפריקה מתוקה, מלח, אפשרי פפריקה חריפה וקופסאת רסק קטנה.
לעשות הערכת מצב- אם העגבניות מימיות דיינן- אין צרוך להוסיף מים. אם התערובת סמיכה- להוסיף חצי כוס מים).
לבשל 5 דק' על אש קטנה.
להוסיף ביצים - בביתי אוהבים אותן שלמות ולא מוערבבות בשקשוקה- יש ילדים שאוהבים את הקשקוש ברוטב- אפשרי. כדי לשמור אותן שלמות אפשר לעשות "בור" עם כף בשקשוקה ולשפוך את הביצה.
לכסות ולבשל עוד כ-10 דק'- לבדוק אם הביתה התקשתה.
לחם אחיד- ויללה.
אמא שלי בתיכון למדה בסמינר למורות. התקדמה לאורך השנים, התמקצעה בכל מיני תחומים הקשורים להוראה וייעוץ.
אבל לא סטטה מהדרך הברורה שנטוותה לה עוד בשחר נעוריה. מי שלמדה בתיכון להיות מורה- קרוב לוודאי ובאחוזים גבוהים מאוד תקבל גם את הפנסיה שלה ממשרד החינוך.
בימינו (איזה ימינו- ממתי אני מדברת ברבים - בימי), הדברים כבר לא כל כך ברורים.
לרוב- הקשר בין התואר האקדמי, אם ישנו, לבין התעסוקה בפועל מקרי ביותר. היום כשניתקל במי שלמדה מחול באקדמיה ערב פתיחת הקייטרינג החדש שלה- לא נתפלא. פעם (לא לפני כל כך הרבה זמן) זה היה נראה לנו הרפתקני ומופרך.
אני באופן אישי התנסתי כראוי למוצאי הגנטי (למי שעד עכשיו ריח הגפילטע פיש שעולה מהבלוג לא הגיע אליו...) במגון תארים אקדמאים שונים ומשונים שמסייבים בעיקר להורי עונג רב- אך אותי שימשו לתקופות מאוד קצובות בחיי. הקריירות המפוקפקות שבחרתי לי היו תמיד שכלול של המשרות הסטודנטיאליות - בהן עבדתי למחייתי בלימודי- שם מצאתי פרנסה שעלתה בעשרת מונים על המשרות המוצאות לאקדמאיות בתחומים שלמדתי, שם מצאתי הערכה רבה, כייף, חברות ואפילו בעל. לכן לא מיהרתי לממש את תארי המיותרים, ואופי מקומות העבודה האלו גם התאים מאוד לפגם באישיותי שבו אני רוצה לדון כאן.
אני משתעממת.
לא על בסיס יומיומי תודה לאל, גם לא חודשי.
אחת לכמה שנים אני דורשת את עצמי לשאלות קיומיות רבות משמעות, ומחליטה שנמאס לי. שלא מספיק לי. שאולי כדאי שאלמד משהו חדש, אמצא קריירה חלופית, אעבור דירה, אלד ילדה חדשה, אפתח עסק.
ובעל?! - עד כאן. עד שיש משהו שהתרגל אלי, לשגעונותי, לסכיזופרניה התעסוקתית שאני לוקה בה קלות, לברדק ולתלתלים- אין לי שום כוונות להחליף.
פעם מאוד נלחצתי מחוסר השקט שלי, מחוסר היכולת שלי לאשר לעצמי שאכן הגעתי אל המנוחה והנחלה ומעתה ועד קץ דורותי - אני מאושרת. הודעתי לעצמי שתופעה זו מעידה על חוסר יציבות נפשית וריגשית, ומעניקה לי פרסונה של אדם שאי אפשר לבנות עליו למרחקים ארוכים, שלא לומר - לא מרוצה ניצחית.
היום (כפי שחדי האבחנה יבינו מנימת דברי) המצב קצת שונה.
כשגיל 40 מסריח לו מעבר לפינה (תודה לאל לא רק אצלי- נפגשתי השבוע עם חבר ילדות שלא ראיתי - לפי חישובו 26 שנים, ועדיין ללא ספק יצאנו מאותה נישה אקולוגית... גיליתי שלא רק בי- ימי טרום 40 נותנים אותותיהם), אני הרבה יותר קלה עם עצמי.
נכון שאני בת לשני אנשים שעל הנייר לא התמחו בלקיחת סיכונים, אבל גם במסגרת הבטחון של משרות בשירות המדינה: שינו קריירות, התקדמו אקדמית, ותמיד לא שקטו על שמריהם המשובחים. נכון שזה החינוך שקיבלתי בבית, אבל תמיד קיבלתי גב מכל סובבי לבחור רק את מה שטוב לי (היה לי בן זוג שטען שגידלו אותנו כאילו השמש זורחת לנו מהתחת).
החלטתי שהחיפוש והשינוי הם חלק בלתי נפרד מקיסמי המפוקפק וזה ממש בסדר.
וכשחוזרים לי ימים כאילו (בהשפעת פגישות עם רוחות מהעבר או סתם ימים של חול וחול) אני כבר ממש לא נבהלת, ואפילו קצת מסוקרנת מה יהיה עכשיו.
עכשיו תהיה שקשוקה.
השקשוקה שלי (ושל עוד כמה...)
בצל בינוני
3 שיני שום
לטגן במחבת עמוקה שטוחה או סיר שטוח - בסדר הזה עד שהשום כמעט נשרף...
2 גמבות קצוצות - להוסיף ולטגן
5-6 עגבניות קצוצות או שימורי עגבניות חתוכות (אם משתמשים בשימורים- לא צריך להוסיף רסק).
להוסיף ולטגן.
לתבל בפפריקה מתוקה, מלח, אפשרי פפריקה חריפה וקופסאת רסק קטנה.
לעשות הערכת מצב- אם העגבניות מימיות דיינן- אין צרוך להוסיף מים. אם התערובת סמיכה- להוסיף חצי כוס מים).
לבשל 5 דק' על אש קטנה.
להוסיף ביצים - בביתי אוהבים אותן שלמות ולא מוערבבות בשקשוקה- יש ילדים שאוהבים את הקשקוש ברוטב- אפשרי. כדי לשמור אותן שלמות אפשר לעשות "בור" עם כף בשקשוקה ולשפוך את הביצה.
לכסות ולבשל עוד כ-10 דק'- לבדוק אם הביתה התקשתה.
לחם אחיד- ויללה.
