‏הצגת רשומות עם תוויות עוגת תפוחים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עוגת תפוחים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 27 בינואר 2010

ברדק

בעלומי - כשכבר אי אפשר היה להיכנס לחדר שלי. אבא שלי היה עומד מחוצה לו ועל מנת שאתעורר- זורק עלי סנדלים...
ככה היה החדר שלי בגיל ההתבגרות- ישנתי על מזרון זוגי - כי אם הוא היה יחיד לא היה נשאר אפילו פס ברוחב 40 הס"מ עליו ישנתי.
פיתחתי אומנות ייחודית של הרמת הברדק, נקיון החדר, והשבת הברדק על כנו.
כזו אני- בלי לעשות למצב אידאליזציה בלי להקנות לו ערכים רומנטיים של אמן בתהליכי יצירה. היה בלאגן עוד בארונית הקטנה של המצעים בקיבוץ.
זה לחלוטין היה שלי פרטי.
אני בת של אחד האנשים המסודרים שאני מכירה,
אני אחות של נער שגדל בחדר שבו מיטה, שלוחנון, כורסא ומנורת קריאה וזהו (כשאני עזבתי את בית הורי וחדר באותו הגודל בדיוק - היה צורך בטנדר ושני פרייבטים וגם לא לקחתי הכל...), אחי השני אמנם קצת יותר בעל רכוש- אבל תמיד בסך הכל מסודר.
כשהכרתי את האיש שלי בגלגול הזה וביקרנו את הוריו התגלו לי רמות של סדר ונקיון שלא ידועות עד היום לכלל האולוסיה.



אם לנסות לעשות לרגע זום אאוט ולבדוק למה- אני כנראה מגיעה למסקנה שמדובר לא בברדק כי אם באגרנות של ציוד - רצוי, שמיש, מיותר, ולא נחוץ. אני חושבת שרק ב-5 שנים האחרונות למדתי גם קצת לזרוק.
כמו בכל שעור למבוא לפסיכולוגיה ואימון אישי- ברדק חיצוני בהחלט נובע ומשפיע על הפנימי...
אבל- יש דברים שאני משערת שיש לי ושאין לאף אחד אחר: על המכתבים מאז ומעולם שלי ושל המתכתבת שלי מכיתה ב' ועד התיכון - אז הלכתי עם הורי לחתונתה והיא אפילו לא חייכה אלי ולא ראתה שבאמת באתי...
כל מכתב שנכתב לי לקורס בצבא- כולל ציורים של אחי, מכבתי חברותי, וקצת עטיפות של ממתקים שההוא שלח לי בלי  להוסיף מילה.
כל מכתב אהבה שנכתב לי אי פעם. סקיצות להזמנות חתונה שמעולם לא התממשה. ההזמנה של זו שכן.
הפתקים שניתלו על עריסותיהן של בנותי בבית היולדות (דושי וקס הדס, בת, יניקה מלאה ללא מוצץ). הצמידים של ידיהן המיקרוסקופיות (דושי וקס הדס, שם האב דורון- אבא שלי...).
תעודת שחרור, תעודת הצטיינות, ספר זכרונות מהקיבוץ, תשובות חיוביות על הריונות, חוזי שכרות וקניה ומכירה של בתים ודירות.
ומלא מלא מלא תמונות - עד השלב הדיגיטלי.
יש לנו כבר הרבה יותר מחמש מאות ספרים (כשעברנו דירה לקומה שלישית בלי מעלית- דוד שלי שסחב ארגזי ספרים התנשם: "זו פעם אחרונה שאני מתחתן עם משפחה אינטיליגנטית"...)

גם לי הבלאגן לפעמים מפריע-
גם אני רוצה שהבית שלי יראה כמו מז'ורנל עיצוב מפונפן,
גם אני רוצה שכשכבר מביאים לי פרחים שהם יראו בתוך הברדק אבל...
כשמגיע רגע האמת- אני מעדיפה לקרוא, או לדבר עם בנותי או לטייל או... כל פעולה בעלת משמעות אחרת רק לא לסדר,
כשהאבא שלה צועק על בת המצווה שהוא יזרוק לה את כל הבגדים שעל הרצפה לפח-
א. זה מצלצל לי מוכר, ב. מה הוא רוצה?! הוא היה צריך לבוא בשנות השמונים ולראות בלאגן איכותי מהו...

אבל יש שיפור- לאבא שלי התפלק לפני כמה שבועות: "אם איך שאת היית בלגאניסטית- הבית שלך מסודר להפליא...."
צודק.
ועכשיו לקינוח בלאגן....



קראמבל תפוחים של חיים כהן!

מרכיבים:

130 גרם

חמאה - לפירורים - 100 גרם; לתפוחים - 30 גרם



סוכר - לפירורים - 100 גרם; לתפוחים - שתי כפות

100 גרם

קמח

75 גרם

שקד - טחון



מלח - מעט

1.5 קילו

תפוח עץ - ירוק



קליפת לימון - מגוררת מלימון אחד

1 כף/ות

ברנדי - תפוחים (קלבדוס) אפשר גם בלי....



שמנת חמוצה - או קרם פרש



אבקת סוכר



אופן ההכנה:
הפירורים:
מחממים את התנור לחום בינוני (165 מעלות). שמים בקערה את החמאה, הסוכר, הקמח, השקדים ומעט מלח. מעבדים בקצרה בעזרת האצבעות עד שנוצר בצק. מפוררים את הבצק לתוך תבנית. מכניסים לתנור ואופים במשך כ-20 דקות, עד שהפירורים פריכים וזהובים (מערבבים מדי פעם). מוציאים מהתנור ומצננים.

מגבירים את חום התנור ל–180 מעלות.

התפוחים:
חותכים את התפוחים לקוביות (אין צורך לקלוף). שמים במחבת עם החמאה ומבשלים במשך חמש דקות. מגררים פנימה את קליפת הלימון ומוסיפים את הסוכר. מבשלים במשך כ-20 דקות על להבה נמוכה, עד שהתפוחים רכים ונוצר במחבת קצת סירופ.

שמים את התפוחים בתבנית ומפזרים מעליהם את הפירורים (או מעצבים כמנות אישיות ברינגים). מכניסים לתנור ואופים במשך כ-15 דקות. מחלקים למנות (או משחררים מהרינגים), שמים על כל מנה שמנת או קרם פרש, זורים מעט אבקת סוכר ומגישים חם, פושר, או בטמפרטורת החדר.

יום שישי, 1 בינואר 2010

ילד רביעי מקורמל בחמאה

להלן מסמך אנושי מזעזע:
אני ממש עוד קצת בת 38.
כשההורים שלי היו בני 38 אני כבר הבנתי דבר או שניים מהחיים שלי והם נראו לי ממש מבוגרים. בוא נגיד את זה ברור- מבוגרים כמו שהם היום (כבר חצי בפנסיה...).
זהו? אני כבר לא צעירה יותר? מה יהיה? - אני אפילו עוד לא יודעת מה אני אעשה כשאני אהיה גדולה...
אני עוד צריכה לנסות המון דברים שחשבתי שאני אעשה פעם כשאתבגר.
עוד לפני חודש קניתי סווטשר עם ציור של מיקי מאוס ולא הרגשתי פאטטית בכלל,
אני עוד כל כך שופעת רעיונות שצריכים להגיע למימוש
ו... קיבינימט - אני עוד כל כך פוריה! (מה שבהחלט מדרדר אותי פעם בחודש למחוזות של החלטות ביזאריות ושני טון פחמימות).
השבוע בטורה האלוהי קומיקסה (ציירה קומיקס), דניאלה לונדון דקל- האלטר אגו שלי מבלי שתדע- טור מדויק על סוגית הפריון בתחום הילד הרביעי - היא כבר מצאה שאובדן המחזור כפי הנראה מסמל את ראשית הבלות (ככה שנוח לי לחשוב שהיא "מובילה" עלי ביום יומיים מבחינת הגיל...)
ולמי שלא ראה/קרא- וחבל- אצטט ציור אחד בפינה העליונה בו רואים רחם/שחלות/חצוצרות - עם ביצית אחרונה שאומרת:"האחרונה מכבה את האור?").
ובין לבין היא מעלה את סוגית ילד רביעי כדרכה-לפנים.
ילד רביעי כבר אוהבים כאחד חלקי ארבע, ואם כל ילדי נולדו בסדר - איזה מוטציה עלולה לצאת עכשיו?
ברשימה סדורה:  כל המחשבות שאני משכנעת את עצמי שהן סיבות סופר הגיוניות למה לא.
האמוק הכל כך מוכר של רכישת בדיקת הריון וההקלה /הצביטה בבטן- שאני לא בהריון. איזו הקלה/כמה חבל.

ברור למה לא והרשימה שאני עורכת ביני לביני (ולעיתים גם לבינו):
א. 3 ילדות בריאות
ב. אמא פחות בריאה
ג. ילד זה עוד המון המון כסף שיבוא על חשבון אחיותיו הגדולות (ומצחיק שאני כותבת בזכר... אצלי יש רק בנות...)
ד. התחלנו מוקדם- הבה נהנה מלסיים מוקדם
ה. (מתקשר לד') אני ורצה את החיים שלי בחזרה!!! ( קצת... אם אפשר... אני מודעת שיום אחד בנותי יקראו את הבלוג הזה ויהיה להן מה להגיד....)
ו. להזכיר לעצמי את כל:
הלילות הארוכים
המחלות
ההקאות
כאבי הלב
הגמילות
הפליטות
הכביסות (סורי- לא נקודה - זה רק הולך וגדל עם השנים)
האישפוזים
הדאגות שנוגעות במח העצם מרוב כאב
מסיבות בגן
4 קילו עבודות יצירה בשבוע לאחסון
לספר את "דורה הולכת לבית הספר" 5 פעמים בשעה
הצגות של משה דץ
כתמים של גואש
"אמא אני שונאת אותה למה אני לא בת יחידה"
הלילות הלבנים
הלילות המשותפים (ככה שפעמיים בחיי אני יכולה להגדיר בדרכים שונות מה זו לינה משותפת...)
ו...

מנגד: האם לא אלד שוב? לא אניק? לא אשא את ביתי במנשא? לא אצטט במחברת חוכמות והברקות חד פעמיות ושלנו לחלוטין?
לא אתאהב שוב? לתמיד?....

כמו שניתן להבין אני ב"ימים האלו" שמעלים בי מחשבות קיומיות, גורמים לי לאורך השנים להחליף קריירה, לריב עם כל העולם, ולבעלי- לרדת למחתרת/ לקבור את עצמו בעבודה/ליסוע לגלוש/לצאת לרכב על אופניים (הקיפי בעיגול את התשובה הנכונה).
ובימים האלו ובזמן הזה- רק פחמימות ורצוי עם תפוחים.



עוגת תפוחים ופירורים
החומרים:
לבצק ולפירורים:
300 גרם (2 כוסות +2 כפות) קמח רגיל
100 גרם (1/2 כוס) סוכר
200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות
1 ביצה טרופה
קורט מלח
למלית:
4-5 תפוחים, אפשר קצת רכים
3 כפות סוכר
25 גרם חמאה
חצי כפית עד כפית קינמון (לפי הטעם) – לא חובה
כחצי כוס אגוזי פקאן או מלך- לא חובה אבל משדרג

* תבנית מרובעת 25X25, או עגולה בקוטר 26

הכנה:
1. קולפים ומגלענים את התפוחים ופורסים לחצאי פרוסות או לקוביות בינוניות. שמים במחבת עם הסוכר והחמאה ומבשלים כ-10 דקות, על אש קטנה, תוך ערבוב עדין מדי פעם, עד שהתפוחים מתרככים. מורידים מהאש, מוסיפים אגוזים וקינמון, מערבבים ומצננים לחלוטין.

2. מחממים תנור ל-175 מעלות ומרפדים את התבנית בנייר אפייה. מומלץ להרטיב קצת את התבנית כדי שהנייר יידבק.

3. מכינים את הבצק והפירורים: שמים במעבד מזון קמח, מלח, סוכר וחמאה ומעבדים קצרות, רק עד לקבלת פירורים. מוסיפים ביצה ומעבדים רק עד שנוצר כדור בצק. אם הבצק יבש ולא מתחבר, מוסיפים כף (או יותר, לפי הצורך) מים קרים ומעבדים קצרות. אם הבצק דביק מאוד, מוסיפים כף (או יותר, לפי הצורך) קמח.

4. מחלקים את הבצק ל-2/3 ו-1/3. את ה-2/3 מהדקים בידיים לתחתית התבנית. מחוררים את הבצק במזלג. מפזרים מעל את התפוחים (עם נוזלי הבישול, אם יש). מפוררים מעל את שאר הבצק.

5. מכניסים לתנור ואופים כ-30 דקות, או עד שהעוגה יציבה ומעט זהובה. מוציאים, מצננים וחותכים למשולשים או ריבועים. מגישים חם או קר.