על צירופי מקרים ותפוחי אדמה.

פעם חשבתי שאני ברת מזל בצורה יוצאת דופן וקורים לי דברים שממש לא קורים לאחרים.
אני מאלו שפוגשים כמעט בכל סיטואציה מישהו שהם מכירים. אבל אז הבנתי שאני פשוט ישראלית. אנחנו חיים - פיזית בשלולית קטנטנה ומיובשת- ואני מוכנה לממן את המחקר -שלחלוטין ברורות לי תוצאותיו. המחקר הנ"ל יטען שאכן כולם היו עם כולם בצבא/תיכון/שכונה/מילואים (הקף את בחירתך או כל התשובות נכונות).
התמונה מאתר מגניב ביותר- miliion faces

ובכל זאת.
כשאהובי הנוכחי והלתמיד, ואני התחלנו לצאת וסיפרתי לאמא שלי מה שם משפחתו- היא מייד ביקשה שאברר אם למשפחה שלו הייתה מכולת ברמת גן ליד הבית שלה.נזעקתי "לא כולם מרמת גן"- הטפתי במרץ.... כמובן שכולם מרמת גן. מרמת יצחק ברמת גן - אם להיות ספציפים. בטח שהמכולת היתה של סבא שלו.

לפני 11 שנים בערך הייתי הבעלים הגאה (כמה שנים טובות) של מכונית חיפושית אהובה ומופלאה (שאני עדיין מקווה שהיא פוקדת איפושהו את כבישי ישראל ולא נפחה סופית את נשמתה...) ונסעתי איתה פעמיים בשבוע למשמרות ערב בת"א - מאיזור עמק חפר רבתי.
האוטו היה באמת תותחי - וכל ערב גם הסעתי את כל חברי לעבודה לביתיהם- כי נתקע להם האוטו ורק הטנק שלי תפקד תחת כל מזג אויר...
לילה אחד נורת השמן נדלקה ועצרתי למלא שמן בתחנת הדלק בגלילות (אחרי כמה שנים קם שם הסינמה סיטי ובכלל כל איזור התעשיה בהרצליה הרביץ התפתחות- אז היה שם די בודד ב-12 בלילה...).
בעודי ממלא שמנים ודלקים ומקלפת מדבקות של המפלגה "עלה ירוק" מהרכב (משום מה מישהו הניח שאם יש לי חיפושית אני גם מנפסת להנאתי... אני ממש לא עישנתי אפילו סיגריה...) ראיתי שהמתדלקים מזיזים מכונית והנהגת עומדת עם מכשיר סלולרי ובוכה- הלך האוטו.
כיאה לחינוך הסוציאליסטי/ צבאי שלי- שלא מפקירים חברה בשטח. ניגשתי ושאלתי אם אוכל לעזור.
אקצר את המו"מ הקצר והמנומס שלי עם הגברת (בת גילי בערך), ואספר שלקחתי אותה טרמפ לתחנת האוטובוס בכפר שמריהו. בעודינו עומדות ברמזור (היא מודה לי מעמקי נשמתה ואני ב"זה שום דבר" הפולני המתבקש) היא מצביעה על התחנה ואומרת- הנה בעלי.
אני רואה את מי שהיה חבר שלי 3 שנים, שלא לומר כמעט בעלי שלי בעצמי.
אינסטנקטיבית אמרתי "זה....." כנראה שכל כך החוורתי שהיא שאלה אם הוא עשה לי משהו...
לדיצת ליבי- הרמזור התחלף, הגברת ירדה מהרכב, הנ"ל התכופף לומר תודה וכמעט מת, ואני נהגתי לביתי תוך מלמול עקשני-
יו איזה קטע, אף אחד לא יאמין לי....

לפני שנתיים ומשהו הגענו לגליל ומיד התחלתי לעבוד בניהול צעדה. התבקשתי בוקר אחד לעשות טלפון לגברת שפעם עזרה בה.
התקשרתי וענה לי קול מוכר שדיווח שמי שאני מחפשת- כבר לא גרה כאן יותר.
ניסיתי טלפון נוסף, והגעתי לאותו בחור מוכר.
לא רק לי הוא היה מוכר - גם הוא זיהה. כמה קל, מסתבר, לזהות את אהובתך מהתיכון?! עברו רק עשרים שנים קצרות...
וככה זה ממשיך- אני עושה הפנינג לתינוקות- ניגש אחד האבות לספר לי שהייתי משקי"ת ת"ש שלו בצבא,
אני מתחילה מקום עבודה חדש- ויושבת ליידי בת דודה שניה. בעלי מתחיל מקום עבודה חדש והוא במשרד עם אח של הבת דודה מהמשפט הקודם...

ובכלל - לא פעם אני חושבת על ישהו יותר משניה וחצי - והוא נגלה מול עיני.

כזו אני וכאילו הם חיי.
עכשיו אני חושבת על גשם- נכון הוא יבוא?

מאפה תפודים משמין של שרי לוי
כף חמאה
4-5 תפו"א לבישול בתנור (לבנבנים יותר) קלופים ופרוסים דק.
1 גבינת סקי 9% (לא במבצעים- הגודל הרגיל...),
מיכל שמנת מתוקה
4 כפות גבנ"צ מגורדת
1 ביצה טרופה
כף חרדל
מלח
פלפל
פרמזן מגורדת

משמנים תבנית 26 בחמאה ומכסים בתפודים הפרוסים (למי שיש מעבד מזון- לפרוסות הכי דקות)
מערבבים בקערה את שאר המרכיבים והתבלינים- לא את הפרמזן,
ושופכים על התפודים-שיתכסו יפה.
אופים כ- 40 דק' בחום בינוני גבוהה (180-200), ובדקה, שתיים האחרונות מוסיפים את הפרמזן לקישוט.

מחזיר אהבות קודמות בארוחת ערב

זו הרשומה שכתובה בראשי כבר הרבה זמן.
בכל פעם היא נמחקת מחדש.
כל מי שמכיר אותי יותר מעשר דקות, עכשיו גם כל מי שקורא את הבלוג, יודע שליבי התרסק. ולא פעם.
כל מי שממש מכיר אותי גם יודע כמה אני רוצה לסיים את ההגדרה הזו שלי, כמה טוב לי, כמה אני אוהבת את המשפחה שלי.
כל מי שממש חבר או חברה (ברמת המתנה ליומולדת....) מביא לי משהו שקשור, איזה ספר על אקס מיתולוגי, או כמו היום- קישור של סרט בערוץ שמונה על אנשים ששבים לאהבותיהם הראשונות אחרי 40 שנה.
הטוקבק (עוד אין לזה מילה בעיברית?) שנגע לליבי הי דווקא (תתפלאי!) זה שדיבר על הנשארים מאחור, וארחיב (מי יעצור אותי?! - הבלוג שלי!...):
הסרט (למי שיתעצל לצפות) מספר על שני זוגות תוצרת חוץ שהופרדו/נפרדו בנערותם ולא הלכו לפסיכולוג טוב. עדיין חיכו לאהבת נעורייהם ואפילו הצליחו לממש את אהבתם בזיקנתם. עשוי מאוד יפה, מדבר הרבה על השפעת ההורים המפרידים והמשפיעים לרעה (ותודה להורי שמעולם לא חשבו לעשות את זה ולא משנה מה חשבו על מסדר ההצלחות שהבאתי הביתה) על הבדלי דת, ומה שקצת כן נגע לי - על תקלות בתקשורת.

הזדמנות שניה לאהבה- הסרט המלא

ועל מה רציתי דווקא להרחיב?- הסרט מעט נושא על נס את איחוד הלבבות, אך לא מתייחס לנשארים מאחור-
כי כאשר אנשים יוצרים משפחות וילדים ואהבות אחרי הפרידות מאהבת החיים- ואז בוחרים לחזור לאהבת הנעורים- בהכרח יש נפגעים לשני הצדדים. בעיני- מה שווה האהבה ה"חוזרת" אם הרגע שמרימים את הראש מחדוות האיחוד ומסתכלים לצדדים- כל מי שהוא בן משפחה: אשה, ילדים- בהכרח "חוטף" ונפגע- שווה?- הו לא.

 

גם אני לא הלכתי לפסיכולוג לטפל בשברונות הלב שלי-מהשני נפרדתי עקב קצר בתקשורת (היום עם הטלפונים הניידים והמיילים זה ממש לא היה קורה- מה שגורם לפעמים לתהיות- ולא רק בתחום הזה...דרך אגב- איך הסתדרנו קודם?!), עם השלישי נשבר ליבי לרסיסים מיקרוסקופיים (או בתרגום חופשי- הוא זרק אותי קיבינימאט אחרי שנתיים מאוד אינטנסיביות וללא כל אזהרה מראש...), והראשון?- היה פזמון חוזר בחיי עד הכרותי עם האיש שלי בעולם הזה (וגם אביהן של בנותי- למי שתהה).
עוד ספר שקיבלתי מחברה יקרה לאחרונה היה עוד אהבה אחת ודי של אורנה לנדאו שהיה כל כך אני שחבל על הזמן במובן החדש של הביטוי.
גם לי הזדמן שלא בשליטתי להיפגש פגישה כמעט הרסנית עם אחד האקסים.
לא להתלהב- לא קרה שום דבר שאפשר לגשת איתו לבית משפט- לא בית משפט אמיתי וגם לא רוחני או מטאפורי, רק שמסתבר שלהפגש עם אקס לא פתור ריגשית זו לא חוויה מומלצת.
כל מי שילדה בקיסרי תסביר בהרחבה שפתיחת צלקת זה אירוע כואב בדיוק כמו החתך הראשוני.
ואם מצרפים למשוואה שהוא נשוי לגברת שמאז בטוחה שאני בעקבותיו- והיא בעקבותי (ולכן בפסקה הראשונה כתוב- תתפלאי- זה מיועד לה- היא בהחלט קוראת כל מה שקשור אלי לנצח נצחים - ודווקא פה בהחלט אני מסוגלת לשים זין מאוד גדול - עיין טורים קודמים...).
האיש המופלא שלי מקבל אותי עם כל החרא מסתבר, והוא גם הראשון שאף פעם, אף פעם לא ויתר עלי ולא משנה מה.
ואם לרגע תהיתי (רק לרגע) איך הכרתי אותו ואיך כל כך מהר התחתנתי איתו- אני היום יודעת שגם בתת מודע כבר קלטתי את זה אז, לפני 15 שנים- שהוא לא יוותר, שהוא רק יגדיל ויצמיח אותי, ויצחק מבדיחותי, ויחשוב שאני יפיפיה עד עצם היום הזה.
דווקא היום היה השיר הזה בגלגל"צ שתמיד עושה לי קצת לבכות,
ודווקא הערב אני אכין את מה שכולם אוהבים פה בבית המבולגן והאהוב שלי, אפילו שזה משמין.
ודווקא אני הולכת לבטל את הפגישות המיותרות שקבעתי למחר כי חבל על הזמן (במובן הישן של הביטוי) ואני ממש מעדיפה עוד ערב בבית עם הגיבורים האמיתיים של חיי.

פנקייקס לארוחת ערב

1 גביע לבן (או יוגורט או שמנת)
1/2 כוס חלב
2 כפות סוכר חום
2 ביצים
שלוק תמצית וניל
כוס קמח רגיל
כפית אבקת אפיה

לערבב טוב (רצוי עם מטרפה- ככה אין גושים) ולטגן במחבת עם מעט מאוד שמן, ולזכור שבדרך כלל הראשון נהרס...