‏הצגת רשומות עם תוויות שוקולד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שוקולד. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 6 באפריל 2011

רשימת מלאי/מצאי


בודקת לקראת הפסח מה יש,
מה הלך, מה חזר, למה יש לשאוף וממה להימנע:
א. כרגיל, קלישאתי והכי שיש- ילדות (הערת הכותבת טפו, טפו, טפו וחמסה חמסה)
ב. הורים ואחים בריאים.
ג. בעל- בהחלט.
ד. דאגות- תודה לשואל- לא הלכו לשום מקום.
ה. בריאות מפוקפקת ללא בדיקות או בירורים- בוודאי.
ו. (טעם הדרעק בפה שריר וקיים).
ז. משרה וחצי והמון סיפוק- להלן השינוי הגדול.
ח. פירגון מוגבל מאוד למצב- שוב- אכן כן.
ט. חזרו למקומותי:
- החיבה הגדולה לשירה (שנחה לה עשור ומשהו) הכוונה לא לבחורה בשם שירה אלא לשירה עצמה (poetry).
- היכולת לקרוא ספר בשעה מבלי אבחנה של טוב, רע, מזובל או משובח.
- שוב התפתח לכדי איבר שלם- האיבר ההוא שאני צריכה להשקיע בו כי הוא לא בא באופן מולד- זה שיודע לשים זין...
- חזרה החדווה לעשות וליצור.



י. התחדדו:
- הידיעה שלא אוכל כבר לעשות הכל בגלגול הזה.
- ההבנה שגם אני לא יכולה הכל.
- גמרתי להכחיש- אני שונאת מסיבות בגן הילדים- וכשבשנה הבאה הן תהיינה האחרונות שנועדו לי בימי חלדי- אהיה מאושרת מאוד.
- היכולת להעלב כאשר מישהו מבקר את אורחות חיי- אפילו כשזו עירית לינור.
- קבלת העולם והמידנה בפרט כביצה קטנטנה- אם אני יכולה לנהל צ'אט בפייסבוק עם ורד מוסינזון על ספר שיריה האלמותי- דברים שצריכים לעבור ומקומו בחיי- אכן מדמנה קטנה היא ישראל.

יא. אני יודעת לקלל, ואני עושה זאת כבר בקול רם ובכמה שפות.
יב. התודה על האנשים היקרים הסובבים אותי שהלכו והתרחבו בשנה האחרנוה.
יג. אנחנו אכן עשינו החלטה נכונה כששינינו את גורלן של בנותינו ושלנו כשעברנו לגליל- ולכל הציניקנים- הכוונה לשינוי לטובה.
יד. לא כל מי שפוגש אותי או מכיר קצת לעומק ישר מתאהב בי. וזה בסדר גמור. גם אני לא סובלת אותו בחזרה.
טו. אני אוהבת מאוד חצילים.
טז. אני שונאת להיות בדיאטה.
יח. החלפת אבקת הכביסה - כי צעירת בנותי גילתה אליה אלרגיה- לא עברה עלי בשלום- אני מאוד מתגעגעת לקודמת וישירף באש הגהינום מי שהחליף ל"קולון" את ההרכב.
יט. מודעת לעובדה שלעיתים מה שקובע את מצב רוחי הם דברים שיטחיים ועלובים, מה לעשות?! לפעמים דק עולמי כתוית על מרכך כביסה בדין צהוב.
כ. נמאס לי שכולם עוברים את אותו הקורס לשיווק בפייסבוק- לא עליתם על זה שאנחנו מקבלים 9000 הודעות זהות מבעלי עסקים שונים מידי יום?!?- אני לא אהרוס אתכם שאגלה שאף אחד כבר לא קורא, נכון?!
כא. שיותר מידי אנשים בסביבתי מתמודדים או מתים מסרטן. ולא - אני לא הולכת עוד להיבדק.
כב. שנרשמתי למסע מלכת המדבר- למה? ככה. אין לי תשובות יותר אקדמיות.
כג.  יש אנשים שקוראים אותי כדי לדעת מה קורה איתי כאילו בלי שאני אדע. אז אני יודעת- לא בגלל שאני האקרית מחשבים מתוחכמת- כאן אסתכן בלהיות רוחנית בשקל תשעים- אני מרגישה ויודעת. כמו שידעתי כל השנים מאז ועד היום.
כד. לא יצאתי מדעתי. תודה ושלום.



חג שמח.

והמתכון (כמעט שכחתי)
אצבעות שוקולד לפסח של חיים כהן
מרכיבים (20 מנות)
30 גרם חמאה
65 גרם שוקולד מריר
250 גרם קרם שוקולד ואגוזים (פרלינה, להשיג בחנויות המתמחות)
 
125 גרם קורנפלקס כשר
לגנאש
350 שמנת מתוקה
350 גרם שוקולד מריר
כלים
מעבד מזון
קלחת
קערה תואמת לקלחת
משטח סיליקון
רינג מרובע
משקל דיגיטלי
מטרפה
אופן ההכנה

אופן ההכנה

1. ממיסים את החמאה והשוקולד בסיר כפול. מוסיפים את קרם השוקולד-אגוזים ומערבבים.
2. מרסקים את הקורנפלקס לפירורים גסים במעבד המזון. מוסיפים את הקרם ומערבבים.
3. משטחים את העיסה בתבנית חד-פעמית מאורכת ומאחסנים במקפיא.
4. מביאים את השמנת לרתיחה בסיר ומכבים את האש. מוסיפים את השוקולד ומערבבים עד שהוא נמס לגמרי.
5. יוצקים את הקרם על העיסה הקרה בתבנית ומאחסנים במקפיא לכמה שעות.
6. לפני ההגשה משחררים מהתבנית וחותכים בסכין חדה לאצבעות.


יום רביעי, 24 במרץ 2010

יהיה בסדר

שיחת טלפון ללב לונדון:
"אנחנו בספארי" שאגו שלושת אהובי שנשארו בארץ.
"מפוצץ כרגיל?" שאלתי.
"מה קרה לך?!" ענה האיש שלי "ריק לגמרי,ערב חג".


ריחפתי לי במחוזות אחרים של טיול בת מצווה רב דורי באירופה, והנה כל המשפחתיות הזו התלבשה לי על הימים שאני הכי אוהבת בשנה- על הימים שלפני החג.

אני יודעת, יש אנשים, שלא לומר ולהיות ספציפית- נשים, שהימים האללו הם הסיוט המתומצת שלהם. הברדק בחנויות, הברדק בארונות, ההכנות, הילדים שבחופש ומתרוצצים בין הרגליים, המחירים עולים, הדיונים על האוכל בפסח: כמה, למה, טעים או לא.
הרכש החדש שלי מאז נישואי- פרצופים על שולחן החג- אולי מאז בגרותי -כשהתחלתי לראות מבעד לחיוכים גם את האינטריגות והקריזות הקטנות.

בימים האלו הייתי במקרה (נשבעת שלא תכננתי את העיתוי) בחו"ל.
היה מעניין מאוד. היה יפה מאוד, היה מגבש מאוד, ובעיקר לי אישית היה מתיש מאוד.
מסתבר שליסוע עם אמא שלך ועם ילד שלך מעמיד אותך תמיד בפוזיציה לא ברורה- את בת? את אמא? את מבוגר אחראי? את יכולה להשאיר לרגע לבד ברחוב ילדה בת 12 ואמא מעל 60 שמבינות אנגלית וחוששות לדבר? את יכולה ללכת לאן שבא לך?
נחשו לבד את התשובות (לא בטוח שתהיו תמיד צודקים...).
כל אחת מאיתנו חזרה עם תובנות קצת שונות, אני מנחשת, אני חזרתי עם כמה:
א. אני תותחית באנגלית הרבה יותר ממה שתארתי- אני מדברת, כותבת, מבינה ובכלל מלכה בתחום.
ב. פריז מגעילה ומנוכרת ואני כבר הפסקתי להתלהב מיופיה- הוא מתבטל אל מול מגעילות תושביה הפוצים.
ג. לונדון מקסימה, עירנית, חברותית, טעימה ומרתקת- מסתבר שכולם חושבים כמוני -נשים, קשישים וטף...
ד. אני אוהבת ויכולה לישון טוב אך ורק עם בעלי ובמיטה שלי.
ה. אני בהחלט כבר מבוגרת אחראית בכל סיטואציה - כולל במחיצת אמא שלי.
ו. ועם בכורתי?- כמו שאמרה המורה שלה - עשינו עבודה טובה. טוב, גם חומר הגלם לבדו היה סבבה...


והחזרה?- ישר להרבה עבודה (טפו, טפו, טפו) ולהכנות לחג.
השנה- כמו הבדיחה השחוקה שלנו- הצטרפתי לתנועת הצופים... אני צופה מהצד.
החג אצל אחות של האיש שלי (לפני ארבע שנים בדיוק נערך שם הסדר ואז הבאתי מתנה- ילדה בת 4 ימים...)
נתבקשנו להכין שניצלים , (אני כמובן מביאה גם קינוח שווה- ותנחשו מה יגיע בהמשך...), וזהו.
אני חופשיה לעניני- הווה אומר- ישיבה במרכז קניות גדול, בהייה באנשים המתרוצצים כאחוזי דיבוק ושתיית קפה.
איך אנחנו נראים מהצד?
אחוזי דיבוק.
איך עמי העולם נראים מהצד בהמולת הקניות שלהם לפני החג?
חגיגיים.
למה? כי חם פה? כי כולנו קצת עצבניים? כי אנחנו משפחתיים כל השנה ובחו"ל פוגשים את המשפחה רק פעם בשנה? אולי...
אני חולה על החגים, על האוכל, על שולחנות החג, על ילדים לבושים, רייחניים ומסורקים. על פרחים ונרות, על אוכל דוחה ופולני שכולם מתלקקים ממנו חוץ ממני, על כלים יפים, על השירים, על הבדיחות הפנימיות (האפיקומן הנוסף שדוד שלי שומר מתחת לשולחן ומספסר בו מול ילדי המשפחה), על הכל.
השנה בלי עצבים וקריזה, בלי נסיונות שממרום גילי הבנתי שהם נסיונות לשחזר את תחושות הילדות שלי מהחג-
להם תוקדש רשימה מיוחדת- כי הן קשורות לדמות מאוד מרכזית בחיי ששווה רשומה או שתיים לפחות משלה. לסבתא שלי.

ועכשיו קינוח חדש על שולחנינו מתאים לפסח (יש להשתמש עם קורנפלקס רגיל וכשר למי שזה חשוב לו), מושחת, שוקולדי עם ניחוח אגוזים ולא פולני מסורתי- כמו שצריך.

אצבעות שוקולד של חיים כהן המלך

החומרים:
30 גרם חמאה
65 גרם שוקולד מריר, קצוץ
250 גרם קרם שוקולד ואגוזים מוכן (נוגט או נוטלה - אפשר לקנות נוגטין בחנויות קונדיטוריה או אוכל שקיימות כבר בכל מקום...)
125 גרם קורנפלקס של קלוגס או רגיל כשר לפסח

לגנאש שוקולד:
350 מ"ל שמנת מתוקה
350 גרם שוקולד מריר, קצוץ

אופן ההכנה:
1. ממיסים את החמאה והשוקולד בסיר כפול (בן מארי). מוסיפים את הקרם ומערבבים.
2. מרסקים את הקורנפלקס לפירורים גסים במעבד המזון. מוסיפים את הקרם ומערבבים.
3. משטחים את העיסה בתבנית חד פעמית מאורכת ומאחסנים במקפיא.
4. מביאים את השמנת לרתיחה בסיר ומכבים את האש. מוסיפים את השוקולד ומערבבים עד שהוא נמס לגמרי. מצננים היטב.
5. יוצקים את הקרם על העיסה הקרה בתבנית ומאחסנים במקפיא לכמה שעות. לפני ההגשה משחררים מהתבנית וחותכים בסכין חדה לאצבעות.