דיונים בנושא הפסח- ולראשונה- חמתי מפציעה בבלוג עם מתכון

אזהרה- יש אנשים שהסקס אפיל של ליל הסדר שאני עומדת לתאר להלן עשוי לגרום להם לחולשה כללית, תחושת בחילה ונימול ביד שמאל... לא להיבהל- התגובה אך הגיונית אם את/ה לא בן/בת משפחתי והתסמינים לא מצביעים על בעיה רפואית או נפשית- אולי אפילו ההפך...

אז יללה,
יש מגזרים שלמים שעושים שמיניות באויר כדי להימנע מליל הסדר- אני?! תנו לי אחד כמו אתמול בכל שנה- ואני בהחלט מאושרת מאוד.
לפני שלוש שנים- אם זכרוני אינו מטעיני - איכשהו כולנו "הברזנו" לדוד יקי מהסדר.
הרהיב עוז- אחיו היחיד (להלן אבא שלי) ונסע ליוון.
געוולד...
מאז הכריז דוד יקי שהסדר מאוד מאוד מאוד חשוב לו- וכולנו מבקשים לא לזרוק זין בכללי- ולא לחשוב על הימלטות מהסדר בספציפי - ולהגיע בשנה היעודה (דוד יקי מכיר בנישואין, אוהב את בני זוגינו- אמנם פחות את העובדה שאנחנו צריכים מידי שנה להיות "בצד השני" - אבל הנימוס מחייב),
בקיצור- השנה כולנו אצלו.
בספירה הראשונית היה חשש שלא יהיה מקום. מקורות יודעי דבר מסרו לי שהיתה מחשבה רצינית לחלוטין לשבור קיר, המקור מצטט את דודתי מירה שטענה ששני אנשים לא צריכים כל כך הרבה חדרי שינה...


ועכשיו פאוזה למטרות הכי טובות שאני מכירה- בשתיים בלילה לפני ליל הסדר- נולד לי אחיין חדש!
(יש לי רק אחד- אח שלו- ככה שהתרגשותי גדולה...)
אז  ברוך הבא איילי מתוק לעולם!
(ובגלל זה לא היה צריך לשבור קיר והעולם תודה רבה לא שינה את מסלולו לכיווני שיפוץ- רק ילודה).

כדי לתת הבהרה ראשונית ומאוד חשובה על ליל הסדר אצלינו- אפשר פשוט לספר שעל כל חצי פסקה יש שיר,
אמיתי מההגדה, מאומץ על ידינו מהנקרה בדרכינו ודרכי אימותינו המורות, או שיש כמה - שאני נשבעת- שמתהווים בעצם משנה לשנה: מולחנים, מעובדים והופכים למשהו שכולנו נהנים לזייף ביחד.

ישב בעלה של בת דודתי ההריונית וטען בתוקף שבסדר הראשון שהוא נכח התנהגנו למופת- הוא לא מבין איך זה מחמיר מפעם לפעם, חשוב לציין- שהוא זה שישב בסוף עם השירונים וניצח על השירה בציבור....

אבא שלי ששתה הרבה, ולא תירוש, בחר לפזם לאורך כל ההקראות של כולם את שירי החג- משל היה רקע למצגת על פסח, ובידיו (כשל ניהולי/אופרטיבי) היתה הגדת "הלילה הזה" - עמוסה במידע והרחבות:
"ידעתם שביהדות אפגניסטן היה נהוג להשליך בצלים ושמים אחד על השני לזכר המכות?"(נשבעת שלא המצאתי כלום), וכשהוא הקריא כולנו זמזמנו לו כקונטרה את נעימת הנושא מעמוד האש.
הילדות היו מדהימות רוב הזמן, שרו, רקדו ושיתפו פעולה (יש יאמרו- דור שלישי להפרעה), כאילו שהיינו צריכים אותן כתירוץ- מי שלא ראה שלושה דורות רוקדים על שטח פנוי של מטר רבוע "באילו הידיים" לא ראה שמחת הפסח מימיו...

בקיצור- צחקתי כמו שלא צחקתי מזמן- זו הנישה האקולוגית שלי- איתה אני חולקת את חוש ההומור, את השמחות, האהבות והכאבים. וצודק הדוד יקי- אין כמו הסדר שלנו בעולם, ומי שלא רוצה- לא צריך...

הקומיקס הכי הורס על ליל הסדר שאני מכירה- דניאלה לונדון דקל, ומייד אחריו מתכון של חמתי- רוחל'ה לעוגת פסח מנצחת...

 

עוגת קרמבו לכל השנה ולפסח

מרכיבים:

5 ביצים

1/2 כוס סוכר

חב' פודינג וניל

חב' פודינג שוקולד

2 שמנת מתוקה

1 כוס חלב

 100 גר' שוקולד מריר

50 גר' חמאה

להקציף את החלבונים והסוכר לקצף יציב, ולהוסיף לאט את החלמונים.
להוסיף את חבילת הפודינג השוקולדים ולהמשיך להקציף.

לאפות בתבנית משומנת עד  שהקיסם יוצא יבש.

לצנן.

להקציף את שני יכלי השמנת, עם פודינג הוניל וכוס החלב.

למרוח על העוגה ולקרר במקרר.

להמיס את השוקולד עם החמאה באידוי (בן מארי), ולהחליק על הקצפת.

לשמור במקרר - בעיקר מבני הבית...

פסח שמח!!!!

יהיה בסדר

שיחת טלפון ללב לונדון:
"אנחנו בספארי" שאגו שלושת אהובי שנשארו בארץ.
"מפוצץ כרגיל?" שאלתי.
"מה קרה לך?!" ענה האיש שלי "ריק לגמרי,ערב חג".

ריחפתי לי במחוזות אחרים של טיול בת מצווה רב דורי באירופה, והנה כל המשפחתיות הזו התלבשה לי על הימים שאני הכי אוהבת בשנה- על הימים שלפני החג.

אני יודעת, יש אנשים, שלא לומר ולהיות ספציפית- נשים, שהימים האללו הם הסיוט המתומצת שלהם. הברדק בחנויות, הברדק בארונות, ההכנות, הילדים שבחופש ומתרוצצים בין הרגליים, המחירים עולים, הדיונים על האוכל בפסח: כמה, למה, טעים או לא.
הרכש החדש שלי מאז נישואי- פרצופים על שולחן החג- אולי מאז בגרותי -כשהתחלתי לראות מבעד לחיוכים גם את האינטריגות והקריזות הקטנות.

בימים האלו הייתי במקרה (נשבעת שלא תכננתי את העיתוי) בחו"ל.
היה מעניין מאוד. היה יפה מאוד, היה מגבש מאוד, ובעיקר לי אישית היה מתיש מאוד.
מסתבר שליסוע עם אמא שלך ועם ילד שלך מעמיד אותך תמיד בפוזיציה לא ברורה- את בת? את אמא? את מבוגר אחראי? את יכולה להשאיר לרגע לבד ברחוב ילדה בת 12 ואמא מעל 60 שמבינות אנגלית וחוששות לדבר? את יכולה ללכת לאן שבא לך?
נחשו לבד את התשובות (לא בטוח שתהיו תמיד צודקים...).
כל אחת מאיתנו חזרה עם תובנות קצת שונות, אני מנחשת, אני חזרתי עם כמה:
א. אני תותחית באנגלית הרבה יותר ממה שתארתי- אני מדברת, כותבת, מבינה ובכלל מלכה בתחום.
ב. פריז מגעילה ומנוכרת ואני כבר הפסקתי להתלהב מיופיה- הוא מתבטל אל מול מגעילות תושביה הפוצים.
ג. לונדון מקסימה, עירנית, חברותית, טעימה ומרתקת- מסתבר שכולם חושבים כמוני -נשים, קשישים וטף...
ד. אני אוהבת ויכולה לישון טוב אך ורק עם בעלי ובמיטה שלי.
ה. אני בהחלט כבר מבוגרת אחראית בכל סיטואציה - כולל במחיצת אמא שלי.
ו. ועם בכורתי?- כמו שאמרה המורה שלה - עשינו עבודה טובה. טוב, גם חומר הגלם לבדו היה סבבה...

והחזרה?- ישר להרבה עבודה (טפו, טפו, טפו) ולהכנות לחג.
השנה- כמו הבדיחה השחוקה שלנו- הצטרפתי לתנועת הצופים... אני צופה מהצד.
החג אצל אחות של האיש שלי (לפני ארבע שנים בדיוק נערך שם הסדר ואז הבאתי מתנה- ילדה בת 4 ימים...)
נתבקשנו להכין שניצלים , (אני כמובן מביאה גם קינוח שווה- ותנחשו מה יגיע בהמשך...), וזהו.
אני חופשיה לעניני- הווה אומר- ישיבה במרכז קניות גדול, בהייה באנשים המתרוצצים כאחוזי דיבוק ושתיית קפה.
איך אנחנו נראים מהצד?
אחוזי דיבוק.
איך עמי העולם נראים מהצד בהמולת הקניות שלהם לפני החג?
חגיגיים.
למה? כי חם פה? כי כולנו קצת עצבניים? כי אנחנו משפחתיים כל השנה ובחו"ל פוגשים את המשפחה רק פעם בשנה? אולי...
אני חולה על החגים, על האוכל, על שולחנות החג, על ילדים לבושים, רייחניים ומסורקים. על פרחים ונרות, על אוכל דוחה ופולני שכולם מתלקקים ממנו חוץ ממני, על כלים יפים, על השירים, על הבדיחות הפנימיות (האפיקומן הנוסף שדוד שלי שומר מתחת לשולחן ומספסר בו מול ילדי המשפחה), על הכל.
השנה בלי עצבים וקריזה, בלי נסיונות שממרום גילי הבנתי שהם נסיונות לשחזר את תחושות הילדות שלי מהחג-
להם תוקדש רשימה מיוחדת- כי הן קשורות לדמות מאוד מרכזית בחיי ששווה רשומה או שתיים לפחות משלה. לסבתא שלי.

ועכשיו קינוח חדש על שולחנינו מתאים לפסח (יש להשתמש עם קורנפלקס רגיל וכשר למי שזה חשוב לו), מושחת, שוקולדי עם ניחוח אגוזים ולא פולני מסורתי- כמו שצריך.

אצבעות שוקולד של חיים כהן המלך

החומרים:
30 גרם חמאה
65 גרם שוקולד מריר, קצוץ
250 גרם קרם שוקולד ואגוזים מוכן (נוגט או נוטלה - אפשר לקנות נוגטין בחנויות קונדיטוריה או אוכל שקיימות כבר בכל מקום...)
125 גרם קורנפלקס של קלוגס או רגיל כשר לפסח

לגנאש שוקולד:
350 מ"ל שמנת מתוקה
350 גרם שוקולד מריר, קצוץ

אופן ההכנה:
1. ממיסים את החמאה והשוקולד בסיר כפול (בן מארי). מוסיפים את הקרם ומערבבים.
2. מרסקים את הקורנפלקס לפירורים גסים במעבד המזון. מוסיפים את הקרם ומערבבים.
3. משטחים את העיסה בתבנית חד פעמית מאורכת ומאחסנים במקפיא.
4. מביאים את השמנת לרתיחה בסיר ומכבים את האש. מוסיפים את השוקולד ומערבבים עד שהוא נמס לגמרי. מצננים היטב.
5. יוצקים את הקרם על העיסה הקרה בתבנית ומאחסנים במקפיא לכמה שעות. לפני ההגשה משחררים מהתבנית וחותכים בסכין חדה לאצבעות.