‏הצגת רשומות עם תוויות אקס מיתולוגי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אקס מיתולוגי. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 14 ביוני 2011

גשם בחודש יוני


האמת?
פה ממש הרבה גשם ביוני, מן השתנות של סדרי עולם...
סדרי העולם שלי (ולא, אני לא חושבת שאני מי יודע מה מיוחדת) משתנים גם כן.
(אך, איזו ליריות בשקל תשעים...).
דיברתי עם חברתי הטובה אתמול בערב בדרכה לחתונה בגן אירועים צפוני מצוי ושתינו סיכמנו בכאב שאף חתן וכלה לא דמיינו לעצמם כשקבעו חתונה ביוני בגן אירועים שיצטרכו לדאוג לאוהל ולייבוש בוץ.... חתיכת ייבוש בפני עצמו...
הם לא דמיינו את הגשם,
אני לא דמיינתי שבואכה גיל 40 אצטרך כל חצי שנה להמציא את עצמי מחדש (פירוט במיידי).
ולאחרונה כל מיני אנשים בסביבתי הסמי- קרובה מצאו עצמם בחיים שונים לגמרי:
מי אמר לידיד טוב שעד לפני חצי שנה הכל זרם על מי מנוחות- שהיום הוא כבר יהיה אלמן ותיק?!
מי אמר לחברתי שבהינף רגע של ייאוש היא תתלאמן?,
ומי יכול היה לדמיין של-7 ממכרותי לפחות (וזה בספירה קלילה בלי להתעמק או לפתוח מעגלים רחבים של הכרות) יתגלה סרטן על שלל גווניו וישלח אותן למציאות של כאבי שאול והתמודדויות קשות- ריגשיות וכמובן פיזיות?

אבל לרגע אני יורדת מזוועות ואקסטרים של חיים ומוות.
גם החיים שלי משתנים להם- יחסית למחלות חשוכות מרפא - מאוד בקטנה.



אני נוסעת לבד (ז"א עם חברות חדשות לא עם מעגלי הכרויות קודמים...) למסע אקסטרים בסין, ואני בהחלט שומעת עכשיו כמה אנשים שמכירים אותי שנים צונחים תוך אובדן הכרה לרצפה- כולל זה שלא נסעתי איתו למזרח אחרי הצבא....
אני שכירה מאושרת ולא רק עצמאית חסרת מנוח, ומקום עבודה אהוב שליווה אותי הרבה זמן עומד על כרעי תרנגולת כרגע.
בימים אילו אני מבינה שבעל זה סוג של פינוק ואושר, וכשהוא בחו"ל החיים אינטנסיביים מאוד וסוג של גלמודיים..
אני עוברת מקריאת 10 ספרים מודפסים שמריחים מבית דפוס בשבוע, ל-15 בשבוע לא מודפסים באדיבות חברה אנונימית שהלוגו שלה הוא תפוח עם ביס...
ולראשונה בחיי הגעתי לבית יולדות (ואני עומדת להגיע לשם הרבה בזמן הקרוב- גיסתי וחמשת בני דודינו- כולם כאחד בהריון או ממש ילדו עכשיו...) ולא היה לי שום קצה קצהו של חשק לבוא לשם שוב כיולדת, ולראשונה בחיי (לדיצת ושמחת ליבו של בעלי) לא היו לי שום מיחושים ריגשיים מכיוון הרחם... וזה בעיני השינוי המאסיבי-
ישבנו בתיאטרון- התקשרתי הביתה ובכורתי בישרה לי שהכל בסדר. סגרתי את הטלפון וסיכמתי לעצמי: זהו מותק, חזרו לך החיים. ולא היתה מאושרת ממני...
שוב, במדינה הקטנה והשלוליתית שלנו בשבת בבוקר בקולנוע בנתניה נתקלתי חזיתית באקס הארכי מיתולוגי.
נכון, דפק קצת הלב, אני הסמקתי, הוא גמגם קצת והחוויר לתדהמת בנותיו וגילה בקיאות מרהיבה בחיי לתדהמתי. אבל לראשונה בחיי הבחנתי בשרשרת של שינויים. ראשית - (וסליחה ומחילה אם אתה חלילה וחס חולה) הוא נראה דהוי- לא החתיך ההורס שהיה, ולראשונה אחרי 20 שנה- אני נראיתי הרבה יותר טוב והפעם גם אני אפילו ראיתי את זה.



שנית- המפגש הקצר ניגב את האדים והאבק של ראית העולם שלי לחלוטין - החיים שלי מתאימים לי הכי. ואני מורצה מאוד. ולטובת הכלל- טפו, טפו, טפו.

גשם קייצי מגניב לכולנו.

אמנם באיחור אבל עוגת גבינהמעולה באדיבות חברתי עמליה...


עוגת גבינה פרורים

מצרכים לבצק פריך-                                 הכנת בצק פריך:
200 גרם חמאה                                       לערבב את כל החומרים
2 חלמונים                                              3/4 מהכמות לרדד בתבנית 24-26 עגולה
2 כף סוכר                                              1/4 מהכמות לרדד בתבנית קטנה
2 כוס קמח תופח                                     לאפות בתנור מחומם מראש ל 180 מעלות, 15 דקות.
                                                            עד שמזהיב.     כשמוכן לצנן.
חומרים למלית-                                       הכנת המלית:     
1 שמנת מתוקה                                       להקציף שמנת מתוקה עם 2 סוכר וניל
500 גרם גבינה לבנה                                לקפל גבינה וסוכר.
1/2 כוס סוכר                                         למרוח על התחתית ולפזר מעל פרורים אפויים מהתבנית 
2 שקיות סוכר וניל                                  הקטנה שמפוררים בידיים.                                    

יום שלישי, 29 בדצמבר 2009

17 שנים

17 שנים זה המון זמן.
כשהייתי בת 17 הייתי הכי בוגרת וגדולה בעולם, עם אג'נדת חיים סדורה, עם תובנות שהיום כבר אין לי...ועם אמביציות וחלומות ו.. עם המון עתיד שנראה לי קסום ומפחיד ומופלא.

לפנ י 17 שנים נסעתי לראשונה כבוגרת (לפחות לפי חוק) לניו יורק- לטיול של אחרי הצבא, נרגשת ומאוהבת ולא יודעת כלום מהחיים שלי.
נחתנו בניו יורק בימים שלפני חג מולד.
ואז הבנתי שאולי יש עוד דברים חוץ מסופגניות וצוררים. יש עמים שלמים שמייצרים לעצמם חגים ותחושות של- לפני חג, שלא היו מוכרות לי. הכל חגג והתרגש ו... סחף מאוד- רציתי גם.
מעולם לא הרגשתי תחושות של "לפני חגים" כל כך מקיפות ופסטיביות (אין מילה כזו- אני יודעת.).
 הטיול הזה היה אבן דרך בחיי ובהתבגרותי המנטלית.
הבנתי שבן זוג שהכי נכון על הנייר ועונה נכון לכל השאלות בחידון "מה התכונות שאת מחפשת בגבר" הוא לא בהכרח הנכון עבורי. הכי הבנתי שאני שייכת לדת ולעם הנכון עבורי (כל כניסה לכנסיה מאז ועד היום מלווה אצלי בחוסר שייכות, דחייה ופחד).
והבנתי גם שאני הכי אוהבת ליסוע לטיול בחו"ל. אין על להיות תיירת.
אני אישית חובבת ציוויליזציה אז אירופה וארה"ב עדיף... (את האהבה המדוברת כאן "איבדתי" לטובת תובנות מוזרות שהגיעו אליו במזרח הרחוק).
ועדיין אין לי מחשבה אחרת בתקופה הזו של חג מולד/ערב ראש השנה האזרחית זולת אותו טיול בניו יורק בצבעיםשל ירוק אדום, בריח של שלג (כן, יש לו ריח!) וטעם של אהבה צעירה.

והפעם שיר במקום מתכון.
ואולי אם להיות קלישאתית ומליצית להפליא- המתכון שלי להיכר וחבוק את האהבות הקודמות, ולאהוב מאוד את החיים והמשפחה שלי היום.
מוקדש לכל האקסים שלי, ובכלל - באהבה (אפשר ממש להאזין למילים פעם אחת- שווה.)
http://www.youtube.com/watch?v=L3YVil3Ajjs